Архив рубрики «документы»

בקשת הדחת שופטת גולן תבורי

здание, где работают подонки, убийцы, сволочи и бандиты

בקשת הדחת שופטת גולן תבורי

רוסטובצב סרגיי
ראשל»צ, ‘:

תיק ביהמ»ש תמ»ש
תיק ביהמ»ש תמ»ש מס’ 21888-10-11
תיק ביהמ»ש תמ»ש מס’ 46408-10-10

נימוקים להדחת שופטת גולן תבורי
1) במשך שנה וחצי (מ-19.09.2010 עד 19.02.2012) אחרי שהורה אחת, של מין נקבה, ניסתה לשבור ראשו של הורה שני, של מין זכר, אשר ישן ברגע זה, באמצעות פטיש בעל משקל חמש קילו, שופטת גולן תבורי לא קיבלה החלטה בעניין מגוריה של הילדה יוליה רוסטובצב וחיכתה למועד בו הליך משפטי נגד הורה של מין נקבה לא תאפשר לקבל החלטה לטובתה וכך גילתה חוסר אובייקטיביות ב»אי קבלת» החלטה.
2) השופטת קיבלה החלטה על מגוריה של יוליה רוסטובצב והעברתה לאימה ללא זכות ערעור וללא הודעה על ההחלטה שנתקבלה לפני ביצועה שגרם למעצרי, לשוד דירתי ע»י עובדים סוציאליים ורוסטובצב נטלי במועד בו היתי עצור במשטרה כתוצאה מפרובוקציה.
השופטת גולן תבורי גילתה דעה קדומה והתעלמות מאינטרסים של הצד של גבר ומהות קבלת החלטתה.
אין לשופטת זכות לקבל החלטה, אפילו זעירה מאוד, בהיעדרות שני הצדדים. הפרה זו צריך לגרום לא רק לביטול החלטה זו, אלא גם להדחת השופטת.
3) החלטת שופטת גולן תבורי על שינוי מקום מגוריה של הילדה והעברתה לאימה, אף-על-פי רצונה של יוליה רוסטובצב לגור עם אביה ואי-רצון מוחלט להיפגש עם אימה, גרמה לייצור סיכון לילדה יוליה רוסטובצב, שכתוצאה מכך היא הועברה למרכז החירום לפי החלטתה של אותה שופטת. הנני סבור שגם אחר כך השופטת גולן תבורי פעלה ותפעל במטרה להגן על מעשיה השגויים, לא מבוססים על מציאות ומפלים, וזה הנה עילה להדחתה מתיק 21888-10-11 ומתיק אשר נוצר כתוצאה מכך 46408-10-10 תמ»ש 46408-10-10 רוסטובצב נ’ רוסטובצב.
4) הישיבה על העברת יוליה רוסטובצב למרכז החירום במקום החזרתה לאביה נערכה בהיעדרות עורך דינו של הורה ממין זכר, בקסנסקי, שלפי מכלול מעשיה הפמיניסטיים של השופטת גולן תבורי מהווה עילה להדחה.
5) בישיבת בית המשפט שנערכה ב-30.04.2011 השופטת גולן תבורי קיבלה הסכמתו של עו»ד דמיטרי בקסנסקי להעברתה של יוליה בקסנסקי לחסות שירותי רווחה בתור דעתו של אביה של יוליה, סרגיי רוסטובצב, למרות שעו»ד בקסנסקי לא היה מוסמך לנהל תיק מס’ 21888-10-11.
אי-ביצוע הליך תקין שוב נעשה בניגוד לאינטרסים של הצד ממין זכר, שמהווה עילה להדחה.
6) בישיבת בית המשפט שנערכה ב-30.04.2011 השופטת גולן תבורי קיבלה החלטה על העברת יוליה תחת חסות שירותי הרווחה, למרות הפגנה ברורה שהתבטאה בבריחת יוליה רוסטובצב, ילדה בת 11, לאביה, רצונה לגור עם אביה וחוסר סיבות אובייקטיביות כלשהן לאי-קיום רצונה של הילדה שהתבטאה בצורה כל כך ברורה.
7) מחלקת הרווחה התייחסה להחלטתה של השופטת גולן תבורי בישיבת בית המשפט מ-11.06.2012 להשאיר את המצב ללא שינוי עד שימוע ב-13 בנובמבר כאישור «חותמת גומי», מאחר מיד מייד אחרי החלטה זו היא החלה לשנות את המצב, כאילו השופטת כבר קיבלה עמדת מחלקת הרווחה. קודם הוחמרו ואחר כך סילקו לחלוטין קשריי עם בתי, ועל כך כתבתי בבקשותיי מ-11.07.2012 ומ-25.07.2012, אשר הוכרו אחר כך כתצהיר, ולאחותי נאסרה פגישה מסיבות שנוסחו ע»י עובדת סוציאלית ככה:
מאוד ממכתבך, שהרי שוחחנו לפחות פעמיים ומסרתי לך, כי נשקול ביקור בפנימייה של יוליה, לאחר תקופה, שיוליה תסתגל למסגרת.
העובדה שמחלקת הרווחה שהיא צד אחד בהליך, ללא כל התנגדות השופטת מהיחה כהחלטות השופטת גולן תבורי הם חותמת גומי ומרחיקה אותי מבתי בתקופה בה מחכים להחלטה בעניין זה, היא הסיבה החשיבה שבגללה גם אני לא יכול לקבל החלטות השופטת גולן תבורי כאובייקטיביות, כאלו שלא התקבלו מראש, וזו עילה להדחתה.
8) אחרי שתי פניותיי, מ-11.07.2012 ו-25.07.2012, לשופטת גולן תבורי בבקשה להתערב מייד למעשי מחלקת הרווחה, אשר מפרה בפועל החלטת המשפט הקודם על הקפאת המצב עד למשפט זה, השופטת לא התערבה ואפשרה להפוך מעשים אלה לבלתי הפיכים שגרם לנזק למצבה הנפשי של בתי, כפי שנראה מחוות דעת שירותי הרווחה ומתשובות הפסיכולוג בישיבת בית המשפט ב-13.11.2012. זו עילה להדחת השופטת גולן תבורי.
9) בישיבת בית המשפט ב-13 בנובמבר השופטת גולן תבורי קיבלה החלטה על כך כי יש לי זכות לדבר עם בתי בשפה רוסית.
אך כאשר ב-21.01.2012 בתי התקשרה אלי ממקום כליאתה, המשגיחה ממחקת הרווחה הודיעה לי כי עלי לדבר עם בתי בעברית בלבד או לא יתנו לי לדבר כלל. כאשר הפנתי אותה להחלטת השופטת גולן תבורי, משגיחת מחלקת הרווחה התקשרה לעו»ד זהבה סנדר ואחרי שיחה איתה הודיעה לי כי אפשר לי לדבר עם בתי בשפה רוסית רק במהלך פגישות, ולשוחח בטלפון בעברית בלבד.
ומאחר ופגישותיי עם בתי לא אפשרו כבר יותר מ-5 חודשים עקב החלטה לא אובייקטיבית של השופטת גולן תבורי, אז או זה צחוק להגני של שופטת גולן תבורי בהחלטתה, או איש אינו מתחשב בהחלטות השופטת הנ»ל.
כך או כך יש עילה להדחת השופטת גולן תבורי.
10) כאשר דיברו על כליאתה של בתי במרכז החירום, השופטת גולן תבורי לא שמה לב להיעדרות עורך דיני בקסנסקי (ראה סעיף 4), אך קשיים עם הימצאות בישיבת בית משפט של עו»ד סנדר הנשכר ע»י מחלקת הרווחה גרמו להדחת דיון בתיק כמעט לחודשיים – חודשים בהם בתי תצטרך להיות כלואה. עם זאת, השופטת לא הגיבה לבקשתי לשכור לבתי עורך דין דובר רוסית על חשבוני (ולא על חשבון מחלקת הרווחה).
11) עו»ד סנדר הנשכרת ע»י מחלקת הרווחה הודיעה לי לפתע כי השופטת גולן תבורי, ללא ישיבת בית המשפט, קיבלה החלטה על בדיקה פסיכיאטרי שלי. כי החלטה זו התקבלה עוד בספטמבר 2012 ורק בגלל אי-הבנה כלשהי לא הודיעו לי על כך.
מלבד שהנני מתנגד להחלטה זו, אשר התקבלה בהיעדרותי ובהיעדרות עורך דין המייצג אותי, החלטה זו, אם היתה כזו, נושאת אופי משפטי דואלי, מאחר ו-:
ידוע לשופטת גולן תבורי כי אשתי לשעבר נתנה לי מספר מכות ברקה באמצעות פטיש, כאשר ישנתי. כמו כן השופטת הייתה צריכה לדעת כי מעשה זה יכול להיות סיבה לתביעה על פיצוי נזק לבריאות בתקופה של שבע שנים מיום האירוע. לפיכך, כאשר השופטת גולן תבורי שללה ממני אפשרות פגישות עם בתי, חייבה אותי לבדוק אצל פסיכיאטר, היא מאלצת אותי, בשימוש בבתי כבת ערובה, להוכיח בעצמי חוסר נזק לבריאותי כתוצאה ממעשיה של רוסטובצב נטלי.
12) השופטת גולן תבורי השאירה ללא תוצאות הפרת אמנה על זכויות הילד מצידה של מחלקת הרווחה:
התקבלה ע»י רזולוציה 44/25 של אסיפה כללית מ-20 בנובמבר 1989, התקבלה ע»י ישראל.
13) למרות בקשתי מ-11.07.2012, אחותי לא הוצגה בבית משפט כעדה, וכעדים היו רק עובדות שירות הרווחה והאנשים שנשכרו על ידיהם.

לפיכך השופטת גולן תבורי בהיעדר החלטותיה שנה ו-8 חודשים של עצבנות ומצח לבתי יוליה רוסטובצב, כאשר הכניסה אותה למרכז הליך משפטי בין הוריה, ולמועד ישיבת בית המשפט הקבעה שופטת גולן תבורי בהחלטותיה לקחה מבתי יוליה רוסטובצב 11 חודשי חיים מאושרים, לקחה ממנה ביתה, לימודים רגילים, קשרים עם חבריה ובני משפחתה.
בן אדם שיכול לעשות כך – אין לא מקום בין שופטים.

הנני מבקש לקבוע מייד ישיבת בית המשפט, לבטל כל ההחלטות שנתקבלו ע»י השופטת גולן תבורי בתיקים הנ»ל ולדחות את השופטת גולן תבורי מהתיקים הנ»ל.

תאריך________26.11.2012_______ חתימה______רוסטובצב סרגיי_________

Просьба об отводе судьи Голан Тавори

принудительная психиатрия и тюрьмы Израиля для еврейских девочекПросьба об отводе судьи Голан Тавори

Ростовцева Сергея

по делам:
№ 21888-10-11
№ 46408-10-10

Основания отвода судьи Голан Тавори
1)
Полтора года, (с 19 сентября 2010 года, по 19 февраля 2012 года) после того как один родитель, женского пола, пытался проломить голову пяти килограммовым молотком второму, спящему в это время, родителю, мужского пола, судья Голан Тавори не выносила решение о месте жительства ребенка, Юлии Ростовцев, дожидаясь момента, пока судебная процедура против родителя женского пола, не предоставит возможности принять решение в ее пользу, чем продемонстрировала предвзятость при «не вынесении» решения.
2)
Судья приняла решение о месте жительства и передаче Юлии Ростовцев, ее матери, без возможности обжалования и сообщения о принятом решении, до его исполнения, что послужило причиной моего заключения под стражу, ограбления моей квартиры социальными работниками и Ростовцевой Наталией в то время, когда меня по провокации суда удерживали в полиции.
Судья Голан Тавори продемонстрировала предвзятость и пренебрежение интересами стороны мужского пола форме и сути вынесения своего решения.
Cудья не вправе принимать решение, даже самое, незначительное, без присутствия обеих сторон. Нарушение этого, должно повлечь не только отмену такого решения, но и отвод судьи.
3)
Решение судьи Голан Тавори изменить место жительства ребенка, несмотря на желание Юлии Ростовцев жить с отцом, и категорическое нежелание встречаться с матерью, и передать ее матери, стало причиной возникновения опасности ребенку Юлии Ростовцев, в следствии чего она по решению этого же судьи была передана в мирказ а херум. Считаю что в дальнейшем судья Голан Тавори действовала и будет действовать с целью защитить свои ошибочные, не основанные на реальности и дискриминационные действия, что являются основанием для отвода по делу 21888-10-11 и возникшему в следствии этого делу №46408-10-10 .
4)
Заседание о передаче Юлии Ростовцев в мерказ ахерум, вместо возвращения ее отцу, проводилось в отсутствии адвоката родителя мужского пола, Баксанского, что по совокупности феминистских действий судьи Голан Тавори, является основанием для отвода.
5)
На судебном заседании проходившем 30.04.2011 судья Голан Тавори приняла согласие адвоката Дмитрия Баксанского, на перевод Юлии Ростовцев под опеку социальных служб, как мнение отца Юлии, Ростовцева Сергея, несмотря на то, что адвокат Баксанский не имел полномочий на ведение дела № 21888-10-11
Это неисполнение процедуры, опять было сделано против интересов стороны мужского пола, что является основанием для отвода.
6)
На судебном заседании, проходившем 30.04.2011 года судья Голан Тавори, приняла решение на перевод Юлии под опеку социальных служб, несмотря на явную демонстрацию, выразившуюся в побеге Юлии Ростовцев, девочки 11 лет, к папе, ее желания жить с папой и отсутствие каких либо объективных причин, для невыполнения этого, явно выраженного желания ребенка.

7).
Социальный отдел отнесся к решению судьи Голан Тавори в судебном заседании от 11.06.2012 оставить ситуацию без изменений до слушаний 13 ноября, как разрешению «резиновой печати», поскольку сразу после этого решения стал изменять ситуацию так, как будто судья уже приняла позицию социального отдела. Сначала были ужесточены, а впоследствии и полностью уничтожены мои контакты с дочерью, о чем я писал в заявлениях от 11.07.2012 и 25.07.2012, в последствии признанными, как (отложение — тацир) и тем что моей сестре была запрещена встреча по причинам, так сформулированным социальным работником :

Елена Шалом,
Я очень удивлена вашим письмом, так как мы говорили по крайней мере дважды, и дала Вам, что мы будем рассматривать вопрос вашего визита к Юлии, в школу-интернат после периода, что Юля будет адаптироваться к системе.
 
Обратите внимание, что никто не обязан организовать визиты тети.

То, что социальный отдел, одна из сторон в судебном заседании, без всякого противодействия судьи, считает решения судьи Голан Тавори «резиновой печатью», и проводит отчуждение меня от дочери в тот период, когда по этому поводу ожидается решение, является важно причиной того, что и я не могу принять решения судьи Голан тавори, как объективные, заранее не принятые, что является основанием для отвода.
8).
После двух моих обращений от 11.07.2012 и 25.07.2012, к судье Голан Тавори с просьбой срочно в мешаться в действия социального отдела, нарушающего по сути решение предыдущего суда, о замораживании ситуации до этого суда, судья не вмешалась и позволила этим действиям приобретать необратимый характер, и как следует из заключения социальной службы, нанесло ущерб психике моей дочери, что отражается в ответах психолога, данными в судебном заседании 13.11.2012. Это является основанием для отвода судьи Голан Тавори.
9).
В судебном заседании 13 ноября судья Голан Тавори приняла решение о том, что я имею право разговаривать со своей дочерью на русском языке.
Однако, когда 21.01.2012 моя дочь позвонила мне из места своего заключения, надсмотрщица социального отдела сообщила мне что я могу говорить со своей дочерью исключительно на иврите или мне не дадут говорить. Когда я сослался на решение судьи Голан Тавори, надсмотрщица социального отдела позвонила адвокату Загаве Сендер, и сообщила мне после беседы с ней, что мне разрешено разговаривать с дочерью на русском языке только во время встреч, а по телефону исключительно на иврите.
А поскольку встречи мне с моей дочерью, благодаря предвзятому отношению судьи Голан Тавори, не разрешены уже более 5 месяцев, то либо судья Голан Тавори, проявила иезуитскую насмешку в своем решении, либо никто не считается с принятыми решениями этого судьи.
И в одном или в другом случае есть основание для отвода судьи Голан Тавори.
10).
Тогда, когда речь шла о заключении моей дочери в мирказ а-херум, судья Голан Тавори не обратила внимания на отсутствие моего адвоката, Баксанского (смотреть пункт 4), тогда, как трудности с нахождением в судебном заседании адвоката Сендер нанятого социальным отделом, привели к очередному откладыванию дела почти на два месяца, которые моя дочь должна будет находиться в заключении.
При этом, судья никак не отреагировала на мою просьбу, за мой счет (а не от социального отдела) нанять для моей дочери русскоязычного адвоката.
11).
Адвокат Сендер, нанятая социальным отделом неожиданно сообщила мне:
что судьей Голан Тавори, без судебного заседания, принято решение о моем психиатрическом освидетельствовании. Что это решение принято еще в сентябре 2012 года и только по недоразумению, мне об этом решении до сих пор не сообщили.
Кроме того, что я выступаю против такого решения принятого в мое и представляющего меня адвоката отсутствие, данное решение, если оно имело место быть, носит юридически двойственный характер, так как:
Судье Голан Тавори известно, что моя бывшая жена несколько раз ударила меня спящего, молотком в висок. Судье так же должно быть известно, что данное действие может быть причиной иска о возмещении ущерба для здоровья, в период до семи лет, со дня события.
Таким образом, решив для возможности встреч с дочерью, обязать меня обследоваться у психиатра, судья Голан Тавори заставляет меня, используя мою дочь как заложницу, самому доказывать отсутствие вреда здоровью, возникшего в результате действий, Ростовцев Натали.
12).
Судья Голан Тавори оставила без последствий нарушение социальным отделом Конвенции о правах ребенка
Принята резолюцией 44/25 Генеральной Ассамблеи от 20 ноября 1989 года, принятой Израилем.
13)
Несмотря на мое ходатайство, заявленное 11.07.2012, свидетелем в суде моя сестра не представлена, а свидетелями являлись только чиновники социальных служб и нанятые ими люди.

Таким образом, судья Голан Тавори своим отсутствием решений, устроила моей дочери Юлии Ростовцев 1 год и восемь месяцев нервотрепки, введя ее в центр судебной тяжбы между ее родителями, и к моменту назначенного суда, судья Голан Тавори своими решениями отобрала у моей дочери Юлии Ростовцев 11 месяцев счастливой жизни, лишив ее дома, нормальной учебы, общения с друзьями и родными.
Человеку способному на это, вообще не место среди судей.

Прошу немедленного назначения судебного заседания, отмены всех решений принятых судьей Голан Тавори по указанным делам и отвода судьи Голан Тавори, от ведения этих дел.

Число 26-11-2012 года Подпись Ростовцев Сергей

תצהיר עדות 19.11.2012

здание, где работают подонки, убийцы, сволочи и бандиты

תצהיר עדות

רוסטובצב סרגיי
ראשל»צ, טל’:

תיק ביהמ»ש תמ»ש 10-1046408

לכבוד
כב’ השופטת אילת גולן-תבורי

כל המסמכים המיוצגים ע»י מחלקת הרווחה ועדויות פקידות מחלקת הרווחה בבית המשפט מלאים באי-דיוקים, ביחס סובייקטיבי, תחליפי סיבות עם תוצאות, אי-גילוי ואפילו סתם שקר.
מסמכים ועדויות הנ»ל נעשו בצורה כזו שאי אפשר להבין מה היתה סיבה ומה היו תוצאות, במקום עובדות – תיאור נרכשות ומפרשנויות אפשריות רבות של מצבים שונים נבחרות רק אלה מהווים הוכחה שאני ובתי זקוקים לטיפול פסיכיאטרי ולחיים מחוץ לבית.
לכן הנני חושב לנכון לכתוב מסמך זה בו אני אשתדל לתאר את כל מה שקורה, ברציפות, ועם פרטים אותם אני זוכר.
הנני מתחייב, בשם חוק, להגיד אמת, רק ואמת וכל האמת, אשר לפי דעתי יכולה להתייחס לעניין, ושם דבר מלבד האמת.

מבוא:
בתי נולדה ב-10.04.2001 שבעב כ-07:50. השתתפתי בלידה. בתי לא נולדה במקרה. חיכינו לה, רצינו לה ותכננו לה סמל המזל.
רוסטובצב נטלי רצתה שתהיה לנו בת, ומטרת חיי העיקרית תמיד היו ילדים.
כאשר רוסטובצב נטליה יצאה מבית חולים התברר כי אין לה חלב. היא ניסתה לאכיל אותה בתחליפי חלב, אך בתי לא לקחה אותם או בקבוק וצעקה ללא הפסקה כשלושה יממות. כאשר היתי חוזר מעבודה (עבדתי במשמרות 12 שעות – 12 שעות מנוחה) וניביתי לעזור ולעשות הכול שרוסטובצב נטלי אמרה, אך גם זה לא עזר.
כעבור שלושה יממות רוסטובצב נטלי עוררה אותה (בצהריים, עבדתי בלילה) ואמרה: «תעשה מה שאתה רותצה. אינני יכולה יותר. אני אמות». והגעתי לבתי. בהדרגה, בשימוש באמצעי «סבתא» התגברתי על הבעיה ויוליה החלה לאכול. היתי עם יוליה שתי יממות והתברר כי אני מסתדר עם טיפול בתינוקת.
כעבור שלושה שסוכות יצאתי לאבטלה (עבדתי במפעל המייצר לוחות אלקטרוניות וחזרתי לשם ביולי 2002 ועובד בו כעת) והתחלתי לטפל בבתי, ורוסטובצב נטליה, רופאת שיניים, חזרה לעבודתה. החלטנו ככה, מאשר ויוליה רוסטובצב קיבלה אותי יותר טוב, וגם דמי אבטלה שלי היו יותר.

מילה ראשונה של בתי היה «אבא». כלומר, אבא בפועל היה אימא. לכן בתי, אשר שמעה כול הזמן «אבא יתלבש אותך», «אבא יחמם», «אבא ירחץ אותך» – היא שמעה את אביה. גם בטיפת חלב אני ביקרתי עם בתי.
לכן, כאשר אימה רצתה לשכנע את בתה במשהו, היא היתה אומרת: «תגיד ליוליה שתתרחץ», «תגיד ליוליה שתצחצח שיניים», תגיד ליוליה שתלך לשון».
אך לרוב לא אמרתי לבתי מה יש לעשות, אלא הסברתי למה זה הזמן לעשות דבר כלשהו. יוליה, עד פגישתה עם עובדת סוציאלית, גדלה כילדה מאוד חיובית. היא השתדלה להבין כל דבר בעצמה ולעשות נכון.
ורק במקרים נדירים מאוד נאלצתי לאיים שאתנתק מחשב ליומיים. מגיל שלוש יוליה יוליה התחילה ללמוד לעבוד עם המחשב שלי ובגיל ארבע היא קיבלה מחשב פרטי שלה, תמיד הכי חזק אחרי משב של אחיה הגדול.
תמיד ניסיתי לחנך את יוליה בכבוד עצמי ובכבוד לצורך לבצע את חובותיה: לימודים, היגיינה.
כתבתי את כל האמור לעיל כדי להסביר לבית המשפט את המקור של קשר אמוציונאלי עיקרי ביני לבין בתי, אשר התחילה זמן רב לפני האירועים הבאים.

היסטוריה:
ב-19.09.2010, לאחר צום יום כיפור, אשתי רוסטובצב נטלי הכה אותי, שישנתי, לרקה ע»י פטיש בעל משקל 5 ק»ג. כאשר התעוררתי במהלך המכה צעקתי, רוסטובצב נטלי ברחה מהחדר למטבח, ואני הודעתי על מה שקרה לבני הגדול וביקשתי להחזיק את יוליה, מאחר והיתי כולי בדם. רוסטוסצב נטלי עצמה התקשרה למשטרה ועצרו אותה, ואותי הביאו לחבית חולים וניתחו. כאשר חזרתי הביתה עם תחפושת על הראש ויוליה שאלה: «אימה עשתה לך זאת?» עניתי: «כן». מאז לא שוחחתי עם יוליה על זה, אך המשכנו שגרת חיים רגילה.
העניין הוא שעבדתי משעה 08:30 עד שעה 19-18 ותמיד הכנתי את יוליה לבית ספר. רוסטובצב נטלי פגשה את יוליה מבית ספר, נתנה לה אוכל, הביאה אותה לחוג ולשעה 18-17 יצאה לעבודה.
כעת אני שמתי אוכל ליוליה למקרר והיא חממה אותו במיקרוגל אבל לחוג יוליה נאלצה ללכת לבד, ברגל.
כעבור שבוע התקשרה אלי נורית לבנון והציע לעזור לי בדברים שעשתה את האימא. עובדת סוציאלית ליאת מונתה לטפל בי. אני אפילו לא ידעתי בדיוק כתובת החוג של יוליה, כי במועד ביקורו עבדתי. ליאת הציע לי לברר את הכתובת ולבדוק את החוג. וכך עשית.
ליאת עמדה על כך כי אדבר עם יוליה על אימה ואגיד שאימה אינה חוזרת לא בגלל שהיא לא אוהבת את יוליה, אלא בגלל ששוטר לא מרשה לה. עשיתי כך.
אחרי שליאת בדקה תנאי חייה של יוליה והבינה (לפי דבריה) כי איננו זקוקים לעזקה בניקיון הדיור ובישול האוכל, היא הציעה שמישהו יעזור ליוליה בהכנת שיעורי בית או שיוליה תבוא ליום לימודים ארוך. יוליה רצתה לבוא ליום ארוך. יוליה תמיד קיבלה החלטות בכל העניינים שלא קשורים בביקור בבית ספר, היגיינה והקפדה בכללי בטיחות.
פסיכולוג אדלינה אליה הפנה לנו ליאת, אחרי שיחה עם יוליה בנובמבר 2010 ציינה כי כל מה שקרה מאות הדאיג את יוליה, אך אני עושה דבר נכון כשמשתדל לשמור שגרת חייה רגילה ובהדרגה הטראומה תעבור. אך במידה ואהיה זקוק לערה כלשהי עלי להתקשר לה בטל’ 03-9487414, והיא תעזור לנו.
בקבוצת יום ארוך לא היו בעיות ליוליה עד אפריל 201, כאשר התערבה פקידת מחלקת הרווחה גניה אלבאום. אינני יכול לקרוא בעיה קינים, אשר הופיעו אצל כל הילדים בקבוצת יום ארוך, מאחר והתגברנו לה מיד. לפעמים יוליה התלבשה לבית ספר בגד לא נקי, אלא אהוב, אך לאחר הערת המורה גם פתרנו בעיה זו. עד אפריל 2011 לא היו טענות והערות אחרות מצידם של בית הספר, קבוצת יום ארוך, מחלקת רווחה.
אך היו מספר פגישות עם אימה של יוליה.
פגישה ראשונה התקיימה בבתינו לכאן אימה הגיעה בהיעדרותי. כאשר רוסטובצב נטלי השתחררה מבית סוהר, באה הביתה, יוליה פתחה לה דלת, ואחרי זה נטלי הוציאה מהבית כל התכשיטים, דברי ערך וכסף.
בזמן זה היה כאב בטן אצל יוליה, היא נזכרה שאימה רופאה ופנתה אליה עם הבעיה. רוסטובצב נטלי התעלמה מתלונתה של בתה.
נודע מיד למחלקת הרווחה, לעובדות נורית וליאת על פגישה זו. אך מאחר ולא רציתי שיעצרו את רוסטוסצב נטלי (היא היתה במעצר בית), לא הודעתי למשטרה.
פגישה שנייה בין יוליה לאימה התקיימה, כאשר רוסטובצב נטלי הגיעה הביתה, לקחה את יוליה לטייל ליד הבית ונתנה לה עפרונות במתנה. יוליה סיפרה לי על הפגישה והראה את העפרונות. אינני יודע על מה היו שיחות, אבל לא ראיתי כל דבר רע בזה ולא הודיע איש על כך.
פגישה שלישית התקיימה כאשר נטלי חיכתה לבתי אחרי קבוצת יום ארוך וניסתה לשכנע אותה לשבת לרכבה ולהביא אותה הביתה, ויוליה ברחה. היא הסבירה לי את הבריחה ככה: «נבהלתי שאימא עלולה לגנוב אותי ממך». הופתעתי מאחר ולא דיברנו על דבר זה. אך יוליה היה מאוד עצבנית בגלל מקרה זה, וסיפרתי עליו למחלקת הרווחה, לעובדת סוציאלית ליאת, ולקבוצת יום ארוך. אחרך כך זמן מסוים אחת מעובדות קבוצת יום ארוך ליוותה את בתי עד הבית.
אחרי פגישה זו בתי חדלה לדבר עם רוסטובצב נטלי בטלפון, ולפני זה הן שוחחו חופשית בטלפון.
כב’ השופטת, הנני מבקש לשים לב על כך כי אף אחד מהמקרים אלה לא צוין באישורים של מחלקת הרווחה.

כאשר גניה אלבאום שוחחה איתי בפעם הראשונה, ביקשתי ממנה לפתור בעיית מגוריה של יוליה מיד, כי אם לא, תתחיל משיכת יוליה ע»י אימה וזה יגרום נזק רב ליוליה ותסבך את המצב.
אך כפי שאני חושב עכשיו, מטרתה של גניה היתה דווקא סיבוך המצב, גרימת נזק לבריאותה של בתי במטרה לשלוח אותה לבית סוהר – פנימייה, כי שהות יותר ילדים בו מגדילה תקציב שירותי רווחה.
ביקשתי מגניה לעשות בדיקת CT מוח לרוסטובצב נטלי, מאשר שלפי דעתי, ניסיונה לרצוח אותי נעשה על ידיה במצב אי שפיות, תחת השפעת תרופות נגד דיכאון ומרדימים, אשר עלולים לפעול ככה בשילוב עם גידול מוח. בקשה זו לא נענתה עד היום.

גניה ביקשה מני לחדש שיחות טלפון של יוליה עם אימה. מספר פעמים ניסיתי לשכנע את בתי לכך.
כב’ השופטת, הנני מושך תשומת ליבך על כך, כי הטלפונים תמיד היו ברשותה של יוליה, כמו כן, היה לה מכשיר טלפון נייד משלה, וכאשר היא עוד לא התנתקה יחסיה עם אימה, היא התכתבה איתה בחופשיות בצ’אט Mail.ru.
בשום פנים ואופן מעולם לא הפרעתי ליוליה לדבר עם אימה ואפילו שאלתי מדי פעם והנני ממשיך לשאול, האם היא רוצה לגור עם אימה. יוליה עונה בשלילה מוחלטת.

לאחר שגניה קבעה פגישות בין יוליה לאימה במרכז הפגישות של מחלקת הרווחה, שאלתי ליוליה, האם היא רוצה להיפגש עם אימה. יוליה היתה שמחה מאוד, ומכוון שיום הולדתה התקרב, ביקשתי מעובדת מרכז הפגישות לזרז קביעת פגישות בין יוליה לאימה, כדי הם התחילו לפני יום הולדתה.
אחרי פגישה ראשונה יוליה היתה מאוד מרוצה והכול היה טוב.
פגישה שנייה הסתיימה בפתאומיות. בתום הפגישה יוליה רצה ממרכז הפגישות והתחילה לחבק ולנשק אותי, כאילו לא ראינו אחד לשנייה לא שעה אחת, אלא שנה אחת. גם אז וגם מאוחר יותר שאלתי עובדת סוציאלית של מרכז הפגישות מה קרה בפגישתה של יוליה עם אימה, אך לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה. יוליה עצמה אמרה לי שאימה אמרה שבהתחלה הן ייפגשו כאן ואחר כך היא תיקח את יוליה אליה הביתה.
אך יוליה לא אמרה לי אז שהיא לא רצתה יותר להיפגש עם אימה. לפגישה הבאה הינו צריכים לבוא ביום שני, ובשבת בערב יוליה אמרה לי כי לפגישה זו (לא לפגישות כלל, אלא לפגישה זו) היא לא רוצה ללכת. אני מעריך כי למועד זה היא וחבריה קבעו שיחת און-ליין.
ביום ראשון בבוקר התקשרתי לגניה ואמרתי שיוליה לא תבוא לפגישה זו, כדי גניה הזהירה מראש את רוסטובצב נטלי.
גניה אמרה ועמדה על כך שאני חייב להביא את יוליה לפגישה. התקשרתי לעורך דין שלי והוא הסביר לי כי יוליה עצמה חייבת להצהיאר שהיא לא רוצה לבוא לפגישה זו.
נאלצתי לשכנע את יוליה לבורא למרכז הפגישות ולעשות את זה בעצמה. אך כאשר הגענו למרכז הפגישות, יוליה הצהירה כי בכלל לא רוצה יותר פגישות עם אימה ושיחות טלפון איתה.

כב’ השופטת, הנני מבקש לשים לב על כך שבעדויותיה של גניה היא אמרה שלמישהו היה רושם שיוליה דיברה מילים של מישהו אחר. עם זאת כל האירועים הבאים מוכיחים שיש ליולי קול משלה. אולי מנטליות (אסיאטית, פרברי) של מי שמעריך מצב ברמת תת-מודע שוללת אפשרות רצונות ומחשבות עצמאיות אצל ילדה. אך יוליה התחנכה כך שהיא עצמה מסוגלת לקבל החלטות ולהצהיר עליהן. נאלץ לחזור עוד מספר פעמים לטעות מנטלית זו של עובדות סוציאליות.

כפי שכבר כתבתי, יוליה התרגלה לקבל בעצמה את כל ההחלטות שלא קשורות בבית ספר, היגיינה ובטיחות, ולא רצתה שמישהו, ללא רצונה, יפרוץ לשטח אותו היא חשבה כשלה.
רק אחרי מקרה זה התחילו להגיד לי שבית ספר וקבוצת יום ארוך מניחים כי יש ליוליה בעיות נפשיות, אשר התבטאו בכך שהיא התעמקה למחשבותיה לזמן ממושך ולפעמים בכתה בקבוצת יום ארוך.
הגעתי לקבוצת יום ארוך יחד עם אחותי ושאלתי את המנהלת למה יוליה מעולם לא בוכה בבית, אך בוכה כאן. היא ענתה שזה בגלל שבבית אני לא מאלץ אותה לכלום.
כמו כן התחילו ליוליה שינויים – תחושת כאבים בפטמות.
מאחר ולא חשבתי ואינני חושב כעת שאי-שביות רצונה של יוליה בכך שמאלצים אותה לעשות דברים אותם היא לא רצתה לעושות זה הפרעות מנטאליות, לא פניתי לפסיכולוג בעניין של יוליה.
פתאום, בתום קבוצת יום ארוך התקשרה פסיכולוג אדלינה אמרה שהיא קבעה ליוליה פגישות שבועיות קבועות.
שאלתי על סמך מה נקבעו פגישות ואדלינה ענתה כי גניה פנתה אליה.
שאלתי את אדלינה האם מדובר על בדיקה. אדלינה ענתה שלא, מדובר לא על בדיקה, אלא על סיוע פסיכולוגי סדיר.
מאחר וגניה (ולא ליאת) לא משתתפת בחייה הראליים של יוליה, עניתי לאדלינה כי אין סיבה לדאגה. תגובה זו היתה קשורה בכך כי גניה הגישה לבית משפט סיכום שקרי בו אי-גילוי של עובדות אחדות היה יחד עם שקר מוחלט.
ממועד זה הסתיים שיתוף פעולה טוב ביני לבין מחלקת הרווחה, ולא באשמתי.

נפרדנו מקבוצת יום ארוך בחום רב ונשארו לי זיכרונות טובות עליה. אך ביום 2012-2011 יוליה, נעלבת משינוי היחס בקבוצת יום ארוך אחרי התערבותה של גניה, סירבה בתוקף לבקר בקבוצה. היא אמרה שהיא מספיק גדולה כדי להסתדר עם מיקרוגל לחמם לה אוכל ומספיק רצינית ואחראית, כדי לעשות שיעורי בית.

יוליה סירבה בתוקף ללכת לפגישות במרכז הפגישות של מחלקת הרווחה.
באוגוסט 2011, במוצאי שבת, נפגשנו עם רוסטובצב נטלי. רוסטובצב נטלי פחדה לגשת אלינו ואמרה (ואני מאמין בכך) שיש לה משפט ואם מישהו יצלם אותה לידי זה יביא לבית סוהר.
הצעתי לה ללכת ברחובות חשוכים בהם אי אפשר לצלם ואין מצלמות, והלכנו בפנים לשכונת רמז.
השתדלתי לא להתערב בשיחה בין יוליה ורוסטובצב נטלי.הגענו לגן חשוך שם נטלי שוחחה עם יוליה כשעה וחצי. אני ורוסטובצב נטלי הבטחנו לא לדווח על הפגישה לאיש ולערוך פגישות כאלה בסתר ממשטרה ומחלקת הרווחה.
אבל כאשר הגענו הביתה, יוליה אמרה: «אימא תשקר. אני יודעת».
כעבור שבועיים-שלושה נודע לי כי רוסטובצב נטלי באמת הודיע על הפגישה למחלקת הרווחה.

במשך חודש יוליה לא אישרה כל מגעים עם אימה.
כב’ השופטת, הנני מושך תשומת ליבך לכך כי מעולם לא חסמתי טלפונים ואינטרנט, כדי לתת ליוליה אפשרות לדבר עם אימה בכל עת לפי רצונה, אך גם רוסטובצב נטלי הפסיקה להציע שיחות בצ’אט ומאוחר יותר הסבירה זה בכך שלא היה לה מחשב.

כעבור חודש, מאמצע אוקטובר פגישות בין יוליה ורוסטובצב נטלי התחדשו. הן לאחר מרכז הפגישות, מחלקת הרווחה והן לפיתרון בעיות כספיות משותפות עם תשלום עבור טלפון נייד 050-8933522, אשר היה רשום על שמי, אך נמצא אצל רוסטובצב טנלי, היא בא אלינו הביתה ושוחחה עם יוליה לא בנוכחותי. אנו שוכרים דירה בת 4.5 חדרים.

בסוף נובמבר רוסטובצב טנלי התקשרה אלינו בבית וביקשה ממני לקרוא את יוליב, אך יוליה לא רצתה לבוא. שכנעתי אותה הרבה זמןשתדבר עם אימה, שמתי טלפון לאוזנה. בסוף, אחרי מספר דקות שיכנוע, יוליה הסכימה ולקחה שפופרת, אך אז רוסטובצב טנלי התנתקה. יוליה אמרה שאימה מחנכת אותה ככה בגלל שכנוע ממושל.
ב-02.11.2012 בשעה כ-11:00 הזמינו אותי דחוף לבית ספר וסיפרו על אירוע חריג אתמול בבוקר (01.11.2012). יוליה שפה לב לתיק שלה וסירבה להוציאו משם, וכעת לא מאשרים לה ללכת לשיעורים עד שהיא תבוא אישור מפסיכיאטר. שאלתי איך יוליה הסבירה זה, ומנהל בית הספר ענה שהיא סירבה לתת הסברים.
הזמינו את יוליה ובנוכחות המנהל ומחנכת היא סיפרה דבר הבא:
היא נזכרה שאימה נתנה לה עונש בגלל שהיא לא רצתה לדבר איתה, היא הרגישה עלבון ובכתה. אך כדי שאיש לא ראה זאת (בקבוצת יום ארוך נזפו לה על בכי* היא סגרה עצמה במכסה התיק ולא שפה ראשה לשם.
שאלתי ממנהל למה לא הודיע לי על כל אתמול, כאשר זה קרה. הוא ענה כי אתמול הם לא התקשרו למחלקת הרווחה כדי להודיע על מה שקרה עם יוליה, והיום התקשרו ומחלקת הרווחה אמר להם לעשות כך.
כלומר, הנהלת בית הספר לא חשבה על המקרה כעל מקרה רציני. רציניות הופיעה בגלל היחס המיוחד של מחלקת הרווחה.
בוודאי כאסתי, מאחר ובכי של ילדה לא יכול להיות סיבה של הוצאתה מכיתה ופנייתה לפסיכיאטר. אך יוליה חייבת ללמוד ופנינו לפסיכולוג של קופת חולים שלנו והוא נתן אישור לחזרתה לכיתה.

אחרי מקרה זה פקידת ליאת הגיעה אלי הביתה ואישרתי לה לשוחח כל שבוע עם יוליה (מלבד פסיכולוג של קופת חולים), רק בלי שיחות על אימה שאליהן יוליה התייחסה באופן אמוציונאלי מדי ושלילי. וזה קרה בדיוק בגלל תגובה לא אדקווטית של בית הספר לבכי של ילדה.
באותו זמן המשכנו להיפגש עם רוסטובצב טנלי במחלקת הרווחה בה יוליה לא רצתה להיות איתה בלעדי, ואחר כך (בערך כל פעם שנייה או שלישית) באנו יחד הביתה, שם יוליה היתה מאופקת עם אימה, אבל דיברה איתה. הפגישה הבאה אחרי מקרה עם בכי היתה ב-13 ראו 14 בנובמבר.
עם זאת אני ורוסטובצב טנלי דנו מקום מגוריה של יוליה בעתיד. נטלי רוסטובצב הציעה שיוליה תגור איתה לפי חוק, אך איתי בפועל, כי חששה משלילת זכויות הורה. לא הסכמתי לכך, מאחר ולפי הסכם נישואין הנחתם אצל הנוטריון לפי חוקי אוקראינה בה התחתנו, במקרה של גירושין ילד (בת או בן) יישארו איתי. כאשר נטלי רוסטובצב חתמה על החוזה, היא ידע בדיוק כי לדאוג ולטפל בילדים אני יכול יותר טוב.
פסיכיאטר, אליה באנו לפי בקשתה של גניה, אשר אורה על ידיך ב-27.11.2011, על בדיקת יוליה במקום הנבחר על ידיה ולא אצל פסיכיאטר קופת חולים, מ-4 שעות של הביקור שוחחה 2.5 שעות בטלפון עם עובדות סוציאליות. רק אחר כך היא נתנה לנו אישור לא ברור והסבירה בעל פה כי אין צורך ליוליה לא בטיפול תרופתי ולא באשפוז, אך היא, הפסיכיאטר, ממליצה לעבור בדיקה נוספת בעוד שלושה – ארבעה חודשים, וכל מה שהיא ממליצה בינתיים זה תרפיה במוסיקה וציור אצל פסיכולוג.

קטע מעניין של פגישות יוליה במרכז הפגישות קרה ב-30.11.2011.
אני ופקידת המרכז הצלחנו לשכנע את יוליה להיכנס, אך היא הסכימה לעשות כך רק יחד איתי. ישבתי בחצר המרכז, ויוליה הסתתרה מאימה, עברה מצד למד והשתמשה בי כמגן.
עובדת סוציאלית דרשה ממני לצאת. הלכתי ליציאה, גם יוליה הלכה, כאשר היא החזיקה את מעילי. נטלי רוסטובצב ניסתה לתפוס יוליה בכוח וגרמה לה כאב, יוליה צעקה מכאב ורצה ליציאה בה שומר הוצעא מישהו. יוליה רצה החוצה ולכיוון הבית, למרות שזה דרך לא קצרה ויש בה הרבה כבישים מסוכנים.

אני ונטלי רוסטובצב דאגנו שיוליה לא רצתה להיפגש איתה. לכן בסוף דצמבר, כאשר עובדות סוציאליות גניה וטלי ערכו ביקור בית ושוחחו איתי, עם אחותי ועם יוליה, סיכמנו שיוליה יחד עם אחותי כל יום רביעי יבואו לגן העיר בה היא תיפגש את אימה. הפגישה לא פחות משעה אחת, ומאוחר יותר יהיו שתי פגישות בשבוע. למחרת, כאשר התקשרתי כדי לעדכן האם תהיה פגישה השבוע, ענו לי כי הסיכום בוטל, מפני ש.. (שימו לב!) השופט מתנגד.
כלומר, עודות מחלקת הרווחה חיפשו קביעת רק פגישות שבתי לא מסכימה אליהן.
גניה גם אמרה לך לא רמת בישיבת בית המשפט ב-13.11.2012 באומרה כי סירבתי להביא את יוליה לפגישות בגלל לוח זמנים בעבודה. אני באמת לא רציתי ללכת מעבודה, לשכנע את יוליה להגיע למרכז הפגישות רק כדי שיוליה בפעם הנוספת תדיד שלא תהיה פגישה, ואמרתי על כך לגניה. כל הזמן ניסיתי לערוך פגישות של יוליה עם אימה שיוליה לא תסרב להן ואשר לא יהיו בשביל יוליה ככפיפות. עובדות סוציאליות כל הזמן ניסו לגרום ליוליה הרגשה שפגישות עם אימה הן אונס, וכך זה המשיך בבית סוהר – מרכז החירום.
עד שלא יהיה משפט פלילי על עובדות סוציאליות, אפשר רק לנחש האם הן תכננו שהמלצה שהועברה לך תביא לכך שלפי אישורך בתי, לאחר העברה לאימה, מיד הועברה לבית סוהר – מרכז החירום, או זאת תוצאה של בורות ואי-התאמה לעבודה. אבל כך זה קרה. כאשר סמכת על המלצות שירותי רווחה, קיבלת החלטה שגויה זו.
כתוצאה מהחלטתך על העברת יוליה לרוסטובצב נטלי, ללא אפשרת ערעור והודעה על החלטה שנתקבלה עד ביצועה, היה מעצרי ושוד דירתי ע»י עובדות סוציאליות ורוסטובצב נטלי בזמן בו היתי במשטרה.

בבית סוהר מרכז החירום, לפי עדויות העובדת אסנת, התברר כי העודות בטוחות במסוכנותי בשביל יוליה, למרות שמעדויות של ליאת, אשר טיפלה בנו ממחלקת הרווחה, התברר כי עניין מסוכנותי בשביל יוליה אפילו לא נדון על ידיה.
אז למה לקחת ילדה מהבית בה מבוטחת לה בטיחות למקום בו היא נמצאת בסכנה.
אך כאשר יוליה הגיעה לבית סוהר – מרכז חירום, העובדות החליטו כי יהיה להן קל לשטוף לה שכל, כי היה כתוב שהיא באה בקלות למגעים ובריאה מנטאלית.
כאשר התברר כי בתי נאבקת על החלטותיה כאדם מבוגר, העובדות שוב התחילו לטעון על מצבה הנפשית, למרות שרק הן והחלטתך עלולים להיות סיבה להתדרדרות מצבה.
עם זאת עובדות מחלקת הרווחה המשיכו לגרות אותי להצהרות תקיפות, אילצו לשוחח עם יוליה רק בעברית בה אני שולט במידה לא מספיקה.
שליחת וחזקת יוליה מחוץ לביתה הן התנתקות מולטת של קשריה החברתיים באינטרנט ועם חברתה אנה קשטנוב, מאחר ולפי עדות של זוהר, לאנה קשטנוב אסור היה לבקר אצל יוליה.
עובדות מחלקת הרווחה, כדי לכופף את זהותה של יוליה, שימשו נגדה בשיטות אותן שימשו בגסטפו, דהיינו:
בגסטפו פשטו מיד נשים נעצרות כדי לשלול מהן הרגשת חיים רגילים (מתואר בספרות). מחלקת הרווחה שלל מיוליה מחשב, אינטרנט ואבה, הדברים שהיו עיקריים בחייה לפני המעצר. זה ניסיון לשבור אישיות.

חקירות:
לחקירת זוהר.
הנני מבקש לקחת בחשבון כי עובדת זוהר הגדירה אגרסיה לא במעשים או מילים קונקרטיים, אלא לפי הרגשתה.
כב’ השופטת, אינני יכול להיות אחראי על הרגשות של איש אחר. אני יכול לשאת באחריות על מעשיי בלבד.
הנני מצביר: לא ידעתי על כוונתה של יוליה לברוח מרוסטובצב נטלי, לא במקרה ראשון ולא בשני. הנני מוכן לאשר זה בפוליגרף.
ניסיתי לא לדבר עם יוליה על אימה אחרי מעצרה של יוליה ועניתי בקיצור, רק כאשר היא התחילה שיחה כזו. לא הסתתי את יוליה נגד אימה.

כפי שנודע לי, יוליה סירבה לעבור בחינות בבית סוהר – מרכז החירום, למרות שערכו אותן שם.
זוהר הודעה כי כאשר היא שלחה את יוליה למרכז החירום, היא שללה ממנה השכלה בעלת ערך מלא.
אך עובדת זוהר הגדירה נכון כי יחס שלי להשכלת בתי ושליטתה בכלים טכנולוגיים מודרניים לא שונה מדת. דת ואמונה שלי הן השכלה. מעשיה עובדות מחלקת הרווחה נגד זה וניסיון לכוון את בתי לדת אחרת הם הפרעה גסה של זכויותינו.

הפסיכולוג הנשכרת ע»י מחלקת הרווחה פירשה קושי ליוליה שהיא נמצאת במרכז דיונים משפטיים, כאשר יותר נכון לדבר כי קושי בשביל יוליה זה תוצאות דיון משפטי וחיים מחוץ לבית. כמו כן, דווקא על כך הזהרתי את גניה בפגישתנו הראשונה.
הפסיכולוג לא עשתה ולא יכלה לעשות ניתוח השוואתי של מצבה של יוליה לפני ואחרי מעצרה. הפסיכולוג פירשה באופן חד צדדי את הטסט של יוליה שהוגש בחקירה. הטסט נערך ללא התחשבות במנטליות של בתי. לכן הנני מבקש להכיר סיכום הפסיכולוג כלא אדקווטי ושלא יכול להוות הוכחה.

אסנת.
בחקירה אסנת לא הצליחה להסביר ברור מדוע אפשר להביא לילדים ממתקים, אך אסור – שתייה, אפילו מים טהורים.
המשטרה ומגני זכויות אדם צריכה לברר סיבות לכך, כי לפי חשדותיי, במרכז החירום עלולים לתת לילדים יחד עם מים תרופות הרגעה כדי להקל עבודה איתם.
היא הפרה הבטחתה ליוליה שניתנה כשבועה שללא קשר לסיבות כלשהן, יוליה תוכל להיפגש באופן שווה את אימה ואביה.
כאשר אסנת הצהירה צורך באיזון בקשר של יוליה עם אמה ואבה, היא לא הסבירה מדוע היא רשמה והעבירה ליוליה מכתב מאימה המסית נגד אביה, ומכתבו של אבא בו הוא מצהיר צורך בשוויון יחסים איתו ועם אימה סברה כניסיון האב להסית את יוליה נגד אימה.

יש לציין:
עובדות מחלקת הרווחה לא התעניינו בדעתם של החברים המשותפים שלי ושל נולי רוסטובצב. ולא אלה שכל אחד מאיתנו יכול להמציא, אלא חברים אמיתיים, אשר נתנו ערבויות לשכירות חדר עבודה שלה ודירה שלנו וערבויות אחרות.
עובדות מחלקת הרווחה לא התעניינו בדעתה של אחותי, אשר מכירה היטב את המצב במשפחתנו בכל תקופת הנישואין. כעדים במשפט היו רק עובדות מחלקת הרווחה ואנשים שנשכרו על ידיהן.

לבית המשפט:
הנני מבקש מבית המשפט להוציא מאולם הישיבה ומקבלת החלטות והגשת המלצות את עובדות מחלקת הרווחה, עקב מעשיהן הבאים:
תנאים בלתי חוקיים של קשריי עם בתי – לדבר רק בעברית שבה אני אינני שולט.
הננו רואה בדרישה זו דרישה נאצית, מאשר והפליה שבה קשורה בארץ מוצא.
עותק ממכתבה של נורית לבנון מצ»ב.
פרובוקציות קבועות ושלילת פגישות עם בתי ממני.
גילוי חוסר כבוד לבית המשפט בתור קבלת החלטות במקום בית המשפט ויחס לשופטת בהליך משפטי כחותמת גומי. כך, למרות הכול, נורית לבנון גילתה שהחלטה היא רק פורמאלית ויוליה בכל מקרה תמשיך לגור בבית סוהר – פנימייה.
עותק ממכתבה של נורית לבנון לאחותי מצ»ב.
לקחת בחשבון אינטרס כספי של מחלקת הרווחה.
לקחת בחשבון כי מחלקת הרווחה גילתה בהמלצותיה לקבוע מקום מגורים של יוליה רוסטובצב אצל רוסטובצב נטלי ואחר כך לשים את יוליה בבית סהר, שנגרם לגמרי ע»י החלטה ראשונה. האם זה פשע פלילי או אי-התאמה מקצועית יכול להחליט בית המשפט.
שימוש בבריחה של יוליה לאחר העברתה לרוסטובצב נטלי לשוד דירתי בהיעדרותי.
דרישת בדיקתי הפסיכיאטרי כחלק מעשים לטובת אינטרסים כספיים של רוסטובצב נטלי. מחלקת הרווחה ונורית לבנון אישית יודעות כי נטלי רוסטובצב נתנה מכה לי בפטיש בעל משקל 5 ק»ג, כאשר ישנתי, וכעת פועלת לכך שאני עצמי לקראת תביעה הבאה על גרימת נזק לבריאותי אוכיח חוסר תוצאות.
אזרחי ישראל – הורים אינם חייבים לדבר עם ילדיהם רק בעברית, לעבור בדיקות פסיכיאטריות כדי להיות בקשר איתם או בכלל לעשות מעשים כלשהם בשביל כך.
כמו כן, כל משתתפי התיק – עובדות מחלקת הרווחה מפרים הוראות אמנת זכויות הילד שהתקבלה ע»י החלטת 44/25 של אסיפה כללית מ-20 בנובמבר 1989.
חלק 1.
סעיף 2.
1. מדינות – משתתפות מכבדות ומבטיחות כל הזכויות לפי אמנה זו של כל ילד הנמצא בתחום שיפוטה, ללא כל הפליה, ללא קשר בגזע, צבע עור, מין, שפה, דת, דעות פוליטיות ואחרות, מוצא לאומי, אתני וסוציאלי, מצב פיננסי, מצב בריאותי ולידת הילד, הוריו או אפוטרופוסים חוקיים או נסיבות אחרות כלשהן.
שימי לב, כב’ השופטת, למילים שפה ודת.
2. מדינות – משתתפות עושות כל מאמץ להבטחת הגנת הילד מכל צורה של הפליה או עונש על סמך מעמד, פעילות, השקפות או דעות הילד, הוריו של הילד, אפוטרופוסים חוקיים או בני משפחה אחרים.
סעיף 3.
3. מדינות – משתתפות מבטיחות שמוסדות, שירותים וגופים האחראים על טיפול בילדים או הגנתם יענו לנורמות הנקבעות ע»י מוסדות מוסמכים, בין היתר בתחום בטיחות ובריאות ומבחינת מספר והתאמת צוותיהם, וכן פיקוח מוסמך.

צוות, אשר אינו מבין מנטאליות, שפה של אנשים שיחסיהם הם מתכוונים להסדיר, מפר ברגל גסה סעיף האמנה הנ»ל.
הודעת אסנת שמספר עובדים זו הסיבה של הגבלות של יוליה בעבודתה במחשב ובאינטרנט גם נוגדת לסעיף זה.
פעילות שירותי הרווחה בעניין בתי נוגדת לאמנה זו מתחילה עד הסוף. כבר כתבתי לך על הפרות סעיפי האמנה אחרים.
לפיכך, ניהיליזם סוציאלי, גילוי אינטרס באחד מהצדדים בוויכוח, עניין כספי עושים השתתפות מחלקת הרווחה וגופים הקשורים בה בדיון בתיק זה בלתי אפשרית.

הנני מבקש לקבל החלטה על שחרור מידי של יוליה מבית סוהר – פנימייה וקביעת דיון בעניין מגורים של יוליה רוסטובצב וקשריה עם שני הוריה בהקדם.
תוכנית החוזה אותו בית המשפט יכול לקבל כפיתרון זמני או קבוע מצ»ב.

חתימה ______רוסטובצב סרגיי___________

תאריך ______19.11.2012 ___________

Тацир 19.11.2012

принудительная психиатрия и тюрьмы Израиля для еврейских девочек

Пояснения

Ростовцева Сергея

дело № 46408-10-10

Уважаемая судья Эйлат Голан Тавори

Все документы, представляемые социальным отделом и свидетельства чиновниц социального отдела на суде, изобилуют неточностями, субъективным отношением, подменами причин и следствий умолчанием и даже просто враньем.
Эти документы и свидетельства делаются так, что становиться непонятно, что было причиной, а что следствием, факты подменяются описанием ощущений и из множества возможных интерпретаций различных ситуаций, выбираются только те, которые ведут к доказательству того, что я и моя дочь нуждаемся в психиатрическом уходе и жизни вне дома.
Поэтому я счел необходимым написать этот документ, в котором я постараюсь описывать все происходящее последовательно и с теми подробностями, которые я помню.
Я обязуюсь, перед лицом закона, в этом документе говорить, правду, только правду, всю правду, которая, по моему мнению, может иметь отношение к делу и ничего кроме правды.

Предыстория:
Моя дочь родилась 10 апреля 2001 года в 07-50 (примерно). Я присутствовал на родах.
Дочь родилась не случайным ребенком. Мы ждали ее. Мы хотели ее и планировали астрологический знак.
Ростовцев Натали хотела дочь, а у меня главной целью жизни всегда были дети.
Когда Ростовцев Натали вышла из роддома, оказалось, что молока у нее нет.
Она пыталась кормить дочь искусственными смесями, но дочь не их ни пустышку не брала и буквально трое суток орала. Когда я приходил с работы (а работал я 12 через двенадцать посменно) старался помочь и делал все что говорит Ростовцев Натали, но и это не помогало.
Через трое суток, Ростовцев Натали разбудила меня (днем, я работал ночью)
- Делай что хочешь. Я так больше не могу. Я умру. — сказала она и я пошел к дочери.
Постепенно, применяя «бабушкины» технологии я справился с проблемой — Юля начала есть. Я провел около Юли двое суток и стало ясно, что с обязанностями по уходу за грудным ребенком я справляюсь.
Через три недели я ушел на пособие по безработице (я работал за заводе по производству электронных плат, куда в июле 2002 года, вернулся и где работаю и сейчас), и стал ухаживать за дочерью, а Ростовцев Натали, стоматолог, вернулась к врачебной практике.
Мы так решили, потому, что дочь, Юлия Ростовцев, лучше принимала меня и у меня было большое пособие по безработице.

Когда. Дочь сказала первое слово, этим словом было слово «папа».
То есть мамой, по существу, был папа. Потому, когда все время ребенок слышит:
- Папа сейчас тебя переоденет…
- Папа сейчас нагреет…
- Сейчас, сейчас папа тебя помоет…
Посещал типат халав с Юлей, тоже я.

Дочь, слушалась папу.
Поэтому, когда мама что-то хотела добиться от дочери, она говорила: «Скажи Юле, что бы помылась», «Скажи Юле, что бы почистила зубы», «Скажи Юле, что бы переоделась и ложилась спать»
Но чаще, я не говорил дочери, что нужно делать, а объяснял, почему пора делать то или другое. Юля (до встречи с социальными работниками) росла очень позитивным ребенком. Она старалась все самостоятельно осмыслить и сделать правильно.
И в очень редких случаях, приходилось угрожать отключение на два дня компьютера.
С трех лет Юля осваивала мой компьютер, а в четыре года у нее появился персональный компьютер, всегда самый сильный в доме, после компьютера старшего брата.
Я всегда старался воспитать в Юле самоуважение, и уважение к необходимости выполнения обязанностей: учеба, гигиена.
Все, выше изложенное, я написал к тому, что бы объяснить суду истоки и происхождение главенствующей эмоциональной связи, между мной и дочерью, возникшей задолго до ниже описываемых событий.

История:

19.09.2010 года, после поста на Йом Кипур, моя жена Ростовцев Натали, в 6 утра, ударила меня, спящего, пятикилограммовым молотком в висок. После того как я очнулся в процессе нанесения ударов и закричал, Ростовцев Натали выбежала из комнаты на кухню, а я сообщил о произошедшем, проснувшемуся сыну, попросил удерживать Юлю в комнате, поскольку был весь залит кровью. Ростовцев Натали сама позвонила в полицию, куда ее забрали, а меня увезли в больницу, на операцию. После того, как я вернулся домой с перебинтованой головой и Юля спросила: «Это мама с тобой сделала?», я ответил: «Да».
Больше я с Юлей об этом не говорил, но у нас продолжалась обычная размеренная жизнь.
Дело в том, что я работаю примерно с 8.30 до 18-19 часов и я всегда отправлял Юлю в школу. Ростовцев Натали, встречала Юлю из школы, давала ей есть, водила на кружок и к 17-18 уходила на работу.
Теперь обед Юле я оставлял в холодильнике, а она разогревала его в микро. Но на кружок, Юле пришлось ходить самой и пешком.
Через неделю мне позвонила Нурит Леванон и предложила помочь сориентироваться в тех обязанностях, которые до того выполняла мама. Курировать меня была назначена соц.работник Лиат. Так я даже не знал, где точно находиться Юлин кружок, поскольку во время его посещения, работал. Лиат посоветовала выяснить адрес и проверить этот кружок. Я так и сделал
Лиат настояла, что бы я поговорил с Юлей о маме и сказал, что мама не возвращается не потому, что не любит Юлю, а потому что ей не разрешает полицейский.
Я так и сделал.
После того, как Лиат проверила условия жизни Юли и поняла (так она сказала), что в уборке жилища и приготовлении пищи нам помощь не нужна, она предложила, кого-то, кто будет помогать Юле делать уроки, или чтобы Юля пошла в группу продленного дня.
Юля захотела пойти в группу продленного дня. Все, что не касалась посещения школы, гигиены и выполнения правил безопасности, решала всегда Юля
Психолог Аделина, к которой нас направила Лиат, в ноябре 2010 года, после беседы с Юлей, отметила, что произошедшее очень Юлю взволновало, но я все делаю правильно, стараясь сохранить для Юли обычный порядок ее жизни и постепенно эта травма уйдет.
Но если потребуется, какая-либо помощь, что бы я позвонил ей по телефону 039487414, и помощь нам будет оказана.
В группе продленного дня у Юли не было никаких проблем до апреля 2011 года, когда в процесс вмешалась чиновница соц. отдела, Генья Эльбаум. Вши, которые однажды возникли у всех детей группы продленного дня, я проблемой назвать не могу, поскольку мы немедленно с ней справились. Иногда Юля одевала в школу не чистую, а любимую одежду, но после одного замечания преподавательницы и эта проблема была решена.
До апреля 2011 года, никаких других претензий и замечаний со стороны школы, группы продленного дня, социального отдела – не было.
Однако произошли некоторые встречи Юли с мамой.
Первая встреча произошла у нас дома, куда мама приехала в мое отсутствие, когда Ростовцев Натали, выйдя из тюрьмы, пришла домой и Юля ей открыла дверь, после чего Наталья вынесла из дома все ценности, ценные вещи и деньги.
В это время, у дочери заболел живот и помня что мама врач, она обратилась с этой проблемой к пришедшей домой маме.
Ростовцев Натали проигнорировала жалобу дочери.
Социальный отдел, работницы Нурит и Лиат были немедленно об этой встрече проинформированы. Но поскольку я не хотел, что бы Ростовцев Натали посадили в тюрьму (она была под домашним арестом) полицию информировать я не стал.
Вторая, встреча Юли и мамы, была после этого, когда Ростовцев Натали, придя домой взяла дочь погулять возле дома и подарила ей карандаши. Юля сообщила мне об этой встречи и показала карандаши.
О чем шел разговор не знаю, но об этой встрече, не видя во встрече криминала, я никому не сообщал.
Третья встреча произошла, когда Наталья дождавшись дочь, после группы продленного дня, пыталась уговорить ее сесть к себе в машину и подвезти домой, после чего Юля сбежала. То, что она сбежала, она объяснила мне так: «Я испугалась, что мама может меня украсть у тебя». Я был удивлен, поскольку ни о чем подобном мы не говорили. Но Юля
сильно нервничала из-за этого инцидента, и я сообщил о нем в социальный отдел социальной работнице Лиат, и в группу продленного дня. После этого некоторое время дочь провожал к дому кто-то из работников в группы продленного дня.
После этой встречи дочь прекратила разговаривать с Ростовцев Натали по телефону, а до этого они по телефону общались свободно.
Прошу обратить, госпожа судья внимание на то, что никакие из этих событий в справках социального отдела не отражены.

Когда Генья Эльбаум первый раз беседовала со мной, я попросил ее решить вопрос о проживании Юли немедленно, иначе начнется перетягивание Юли ее мамой, что нанесет вред Юле и будет напрягать ситуацию.

Но как я теперь думаю, задачей Геньи было именно напряжение ситуации, нанесение ущерба здоровью моей дочери с целью отправить ее в тюрьму-интернат, пребывание детей, в котором, увеличивает бюджет социальных служб.

Я просил Генью добиться проведения проверки сити мозга Ростовцев Натали, поскольку попытку убийства, по моему мнению, она совершала в невменяемом состоянии под воздействием антидипресантов и снотворных, которые могли так действовать в сочетании с опухолью мозга. Эта просьба до сих пор не выполнена.

Генья просила меня помочь восстановить телефонные разговоры Юли и ее мамы.
Я несколько раз уговорил на это дочь.

Обращаю Ваше внимание госпожа судья, что телефоны всегда были в Юлином распоряжении, у нее так же был свой мобильный аппарат, и тогда, когда она еще не разорвала отношений с мамой, она свободно переписывалась с ней по чату сервиса Маил.Ру.
Я никаким образом, никогда не препятствовал Юле в ее желании общаться с мамой и даже периодически спрашивал ее, и продолжаю спрашивать, не хочет ли она пожить с мамой. Юля отвечала категорическим отказом.

После того, как Генья назначила встречи мамы и Юли в центре встреч социального отдела, я спросил Юлю хочет ли она встречаться с мамой. Юля очень обрадовалась, и поскольку приближался день рождения Юли, я попросил сотрудницу центра встреч ускорить назначение встреч Юли и ее мамы, так что бы они начались до дня Юлиного рождения.
После первой встречи Юля была очень довольна и все было хорошо.
Вторая встреча закончилась неожиданно. После окончания встречи, Юля выскочила центра встреч и стала меня обнимать и целовать, так как если бы мы не виделись не один час а год. Я и тогда и потом спрашивал социальную работницу центра встреч, что произошло на встрече Юли и мамы, но вразумительного ответа добиться не сумел. Сама Юля сказала мне, что мама сказала, что сначала она будет встречаться с Юлей здесь, а потом заберет ее к себе домой.

Но Юля тогда не сказала мне, что больше не хочет встречаться с мамой. На следующую встречу мы должны были идти в понедельник, а вечером в субботу Юля сказала мне, что на эту (не вообще на встречи, а именно на эту) встречу она идти не хочет. Я предполагаю, что на это время у нее с друзьями была назначена онлайн конференция.

Утром в воскресенье я позвонил Генье и сказал, что Юля эту встречу пропустит, что бы Генья заранее предупредила Ростовцев Натали.

Генья, сказала и настаивала, что я обязан привести Юлю на встречу. Я позвонил своему адвокату и он объяснил мне, что Юля должна сама заявить о том, что она не хочет этой встречи.
Мне пришлось уговорить Юлю пойти в центр встреч и сделать это самой. Но когда мы пришли в центр встреч, Юля заявила, что вообще не хочет больше не встреч с мамой, ни разговоров с ней по телефону.

Прошу судью обратить внимание на ответ Геньи при даче свидетельских показаний.
Генья сказала, что у кого-то сложилось впечатление, что Юля говорит с чужого голоса. Тогда как все последующие события подтверждают, что у Юли, есть свой собственный голос. Возможно ментальность (азиатская, провинциальная) оценивающих ситуацию на подсознательном уровне отвергает возможность независимые желания и суждения девочки. Но Юля воспитывалась, так что она сама способна и принимать решения и их декларировать. Но к этой ментальной ошибке социальных чиновниц, придется возвращаться еще не раз.

Как я уже писал, все решения, не касающиеся школы, гигиены и безопасности, Юля привыкла принимать сама и не желала, что бы кто-то без ее воли вторгался в территорию, которую она считала своей.
После этого и исключительно после этого, мне стали сообщать, что школа и группа продленного дня считает, что у Юли проблемы с психикой, которые заключались в том, что она надолго задумывалась и стала иногда плакать на группе продленного дня.
Я пришел в группу продленного дня вместе со своей сестрой и спросил заведующую, почему Юля никогда не плачет дома, а здесь плачет. Она ответила мне, что это потому, что дома я ее ничего не заставляю.
Кроме этого у Юли начался процесс метаморфоза в виде ощущения боли в сосках.
Поскольку недовольство дочери тем, что ее заставляли делать то, чего она делать не хотела, я не считал и не считаю расстройством психики, сам я к психологу по поводу Юли не обращался.
Неожиданно, после окончания группы продленного дня, позвонила психолог Аделина и сказала, что назначила Юле постоянные еженедельные встречи.
Я спросил, что явилось основанием для назначения таких встреч, и Аделина ответила, что к ней обратилась Генья.
Я переспросил Аделину идет ли речь о проверке. Аделина ответила что нет, речь идет не о проверке а о начале регулярной психологической помощи.
Поскольку Генья, (а не Лиат) никакого участия в реальной жизни Юли не принимала, я ответил Аделине, что нет причин для беспокойства. Такая моя реакция была, к тому же, связанна с тем, что Генья подала в суд абсолютно лживое заключение, где умолчание одних фактов, в противовес другим соседствовало с прямой ложью.

Именно с этого момента, хорошие отношения сотрудничества с социальным отделом закончились и в этом, моей вины нет.

Простились мы с группой продленного дня очень тепло и лично у меня о ней остались хорошие воспоминания. Но на следующий 2011-2012 год, Юля обиженная изменившимся отношением в группе продленного дня, после вмешательства Геньи, посещать группу, категорически отказалась. Она сказала, что достаточно взрослая, чтобы управиться с микро, разогревая себе пищу и достаточно серьезная и обязательная, что бы выполнять уроки.

На встречи в центр встреч социального отдела Юля ходить категорически отказывалась.
В августе 2011 года, по окончанию субботы, у нас произошла встреча с Ростовцев Натали.
Ростовцев Натали боялась подходить к нам, утверждая (в это я верю), что у нее суд и если ее кто-то сфотографирует рядом со мной, ей грозит тюрьма.
Я предложил пойти по темным улицам, где сфотографировать никто не может и где нет камер, и перейдя улицу мы пошли в глубь района Ремез.
Я старался не вмешиваться в беседу Юли и Ростовцев Натали. Мы пришли в темный парк где Натали разговаривала с Юлей около полутора часов. И я и Ростовцев Натали взяли на себя обязательства не сообщать об этой встрече никому, и проводить такие встречи втайне от полиции и социального отдела.
Но когда мы пришли домой, Юля сказала:
- Мама соврет. Я знаю.

Через две-три недели, я узнал, что Ростовцев Натали действительно сообщила об этом в социальный отдел.

Месяц у Юли не допускала никаких контактов с мамой.
Обращаю внимание судьи на то, что я никогда не блокировал ни телефоны, ни интернет для того, что бы Юля могла в любой момент, когда она бы этого захотела общаться с мамой, но и Ростовцев Натали перестала предлагать такие контакты в чате, объяснив впоследствии, что у нее не было компьютера.

Через месяц, со средины октября, встречи Юли и Ростовцев Натали возобновились. Или после центра встреч, социального отдела, или для решения совместных финансовых проблем с оплатой мобильного 0508933522, который был записан на меня, но находился в пользовании Ростовцев Натали, она приходила к нам домой и беседовала с Юлей отдельно от меня. Мы снимаем квартиру из 4.5 комнат.

В самом конце октября, Ростовцев Натали позвонила к нам домой и попросила меня позвать Юлю. Я позвал, но Юля идти не хотела. Я долго ее уговаривал, поговорить с мамой и подносил к ее уху трубку, где мама просила ее поговорить с ней. Наконец через несколько минут уговоров Юля согласилась и взяла трубку, но Ростовцев Натали, когда Юля взяла трубку, трубку положила. Юля сказала, что так мама ее воспитывает, за то, что ее долго пришлось уговаривать.
02.11.2012 года, меня неожиданно, около 11-00 вызвали в школу и сказали что вчера утром (01.11.2012) произошло ЧП. Юля засунула голову в портфель и отказывалась ее вынуть и теперь Юля отстраняется от занятий пока не принесет справку от психиатра.
Я спросил, что по этому поводу пояснила Юля, но директор сказала, что Юля давать объяснения отказалась.
Мы пригласили Юлю и она при директоре школы и воспитательнице рассказала следующее.
Что она, вспомнила, что мама ее наказала, за то, что она долго не хотела с ней разговаривать, и ей, Юле стало обидно и она расплакалась. Но чтобы никто не видел, как она плачет (в группе продленного дня ее за плач ругали), она закрылась крышкой от портфеля, а вовсе не засовывала туда голову.
Я спросил у директора, почему о произошедшем мне не сообщили вчера, тогда, когда это произошло. Директор ответил, что вчера они не связывались с социальным отделом сообщить о том, что происходит с Юлей, а сегодня связались, и социальный отдел поручил им это сделать.
То есть, сама администрация школы ни как не посчитала этот случай серьезным в тот момент, когда он произошел. Серьезность случая возникла в предвзятом отношении социального отдела.
Конечно, я рассердился, потому как плачь девочки, не может быть причиной отстранения ее от занятий и визита к психиатру. Но заниматься Юля должна и мы обратились к психологу нашей больничной кассы, и он дал разрешение на возвращение Юли в класс.

После этого случая, социальная чиновница Лиат пришла ко мне домой и я дал разрешение на ее еженедельные беседы с Юлей (помимо психолога больничной кассы) только без разговоров о маме, которые Юля тогда воспринимала эмоционально остро и отрицательно. И такое отношение сложилось именно благодаря неадекватной реакции школы, на ее плач.

При этом, мы продолжали встречаться с Ростовцев Натали в социальном отделе, где Юля не хотела с ней общаться в мое отсутствие, а потом (примерно через раз или два) вместе приходили домой, где Юля вела себя с мамой сдержанно, но общалась. Следующая после инцидента с плачем, встреча произошла уже 13 или14 ноября.

При этом мы, с Натали Ростовцев, обсуждали дальнейшее место жительства Юли. Натали Ростовцев предлагала, что бы по закону Юля жила у нее, а на самом деле у меня, аргументируя это боязнью лишения родительских прав. Я на это не соглашался, потому что по брачному договору, подписанному у нотариуса в соответствии с законами Украины, где был заключен наш брак, ребенок (дочь или сын) должны проживать в случае развода со мной. Подписывая этот договор, Натали Ростовцев точно осознавала, что уделять детям необходимое внимание и заботу, я могу лучше.

Психиатр, к которому мы пришли в соответствии с удовлетворения вами 27.11.2011 ходатайства Геньи, обследовать Юлю в избранном ей месте, а не у психиатра больничной кассы, из 4 часов которые мы находились на приеме, 2.5 часа беседовала по телефону с социальными работниками. Только потом психиатр, выдала нам неясную справку, устно пояснив, что ни медикаментозного лечения, ни госпитализации Юле не требуется, но она, психиатр, рекомендует дополнительную проверку через три четыре месяца, и все что она рекомендует в это время, сеансы музыкальной и рисовальной терапии у психолога.

Показательный эпизод встреч Юли в центре встреч социального отдела произошел 30.11.2011 года.
Нам со чиновницей центра удалось уговорить Юлю войти во внутрь, но согласилась она это сделать только вместе со мной. Я сидел во дворе центра, а Юля пряталась от мамы, обходя меня с разных сторон, и использую как защитный барьер.
Социальная чиновница потребовала, чтобы я вышел. Я пошел к выходу, Юля тоже пошла уцепившись за мою куртку. Натали Ростовцев попыталась силой схватить Юлю, причинила ей боль и Юля взвигнула от боли и убежала к выходу, где охранник кого-то выпускал. Юля выскочила на улицу и побежала домой, хотя это не близко и по пути много опасных дорог.

И меня и Натали Ростовцев заботило то, что Юля не хотела с ней встречаться. Поэтому в конце декабря, когда Социальные чиновницы Генья и Тали проводили проверку дома [бикур байт] и беседовали со мной, моей сестрой и Юлей, мы договорились, что Юля, вместе с моей сестрой, еженедельно по средам будут приходить в центральный парк, где будет происходить встреча с мамой. Встреча не менее часа, с тем что бы позднее сделать две встречи в неделю. На следующий день когда я позвонил уточнить будет ли встреча на этой неделе, мне ответили, что договоренность отменяется, потому что… (ВНИМАНИЕ)…судья против.
То есть чиновники социального отдела добивались только назначения таких встреч, на которые моя дочь не была бы согласна.
Генья, так же дезинформировала вас в судебном заседании 13.112012,говоря что я отказывался от того, что бы водить Юлю на встречи по причине графика работы. Я действительно не хотел и сказал об этом Геньи, уходить с работы, уговаривать Юлю прийти к центру встреч соц. отдела, только для того, что бы Юля очередной раз заявила что встречи не будет. Я все время старался организовать такие встречи Юли с ее мамой, от которых бы она не отказывалась и которые не выглядели бы для Юли, как насилие над ней. Социальные чиновники все время старались создать у Юли ощущение, что встречи с мамой это насилие над ней, что и продолжилось в тюрьме-мираз-а херум.
До тех пор пока не состоиться уголовный суд над социальными чиновниками, можно только предполагать, планировали они что рекомендация переданная вам, приведет к тому, что по вашему решению, моя дочь после передачи ее маме, сразу переместиться в тюрьму-мирказ ахерум, или это результат невежества и несоответствия выполняемой работе. Но это произошло. Положившись на рекомендации социальной службы, вы приняли это, ошибочное решение.
Результатом Вашего решения о передачи Юли Ростовцев Натали, без возможности обжалования и сообщения о принятом решении, до его исполнения, стало мое заключение под стражу и ограбление моей квартиры социальными работниками и Ростовцевой Наталией в то время, когда я находился в полиции.

В тюрьме мирказ а херум, по показаниям в суде чиновницы Онат стало ясно, что в чиновницы уверенны в моей опасности для Юли, хотя из показаний Лиат, курировавшей нас от социального отдела, стало ясно, что вопрос о моей опасности для Юли даже не рассматривалась ей.
Зачем же забирать ребенка из дома, где ей гарантирована безопасность, в место, где она подвергается опасности?

Но когда Юля попала в тюрьму мирказ а херум, чиновницы решили что легко смогут промыть ей мозги, поэтому была записано, что она легко входит в контакт и психиарически здорова.

Когда выяснилось, что моя дочь отстаивает свои решения как взрослый человек, чиновницы вновь стали выдвигать претензии против ее психического состояния, хотя только они, и ваше решение, могли быть причиной ухудшения этого состояния.

При этом чиновницы социального отдела продолжили провоцировать меня на резкие заявления, заставляя беседовать с Юлей исключительно на иврите, которым я владею, крайне недостаточно.

Отправлением и удержанием Юли вне дома, стал полный разрыв ее социальных связей в интернет и с ее подругой, Анной Каштанов, так как, по свидетельству Зоар, Анне Каштанов было запрещено навещать Юлю.

Чиновницы социального отдела, использовали против Юли, с целью сломать ее личность методы, которые до того использовали в гестапо, а именно.
В гестапо, арестованных женщин, немедленно раздевали, что бы лишить привычного ощущения жизни (описано в литературе). Социальный отдел лишил Юлю, компьютера интерната и папы, тех вещей, которые составляли главное в ее жизни до ареста. Это попытка сломать личность.

Допросы:

К допросу Зоар.
Прошу обратить внимание, что агрессию, чиновница Зоар определила не какими-то конкретными действиями или словами, а ощущением.
Я госпожа судья, не могу быть ответственным за ощущения другого человека. Я могу отвечать исключительно за свои действия.
Декларирую: Я не знал о намерениях Юли сбежать, от Ростовцев Натали, ни в первом, ни во втором случае. Я готов подтвердить это на полиграфе.
Я старался не говрить с Юлей о маме после ареста Юли, и отвечал односложно только, когда такой разговор начинала Юля. Я не настраивал Юлю против ее мамы.

По моей информации Юля отказалась сдавать экзамены в тюрьме-мирказ-ахерум, несмотря на то, что они там были.

Зоар признала, что отправив Юлю в мирказ а херум, ее лишили полноценного образования.

Однако чиновница Зоар правильно определила, что мое отношение к образованию дочери и ее овладению современными технологическими инструментами, не отличается от религии. Моя религия и вера это образование. Действия социального отдела против этого и попытка переориентировать мою дочь на другую религию, являются грубым нарушением наших прав.

Психолог.
Психолог нанятая социальным отделом интерпретировала тяжесть для Юли, что она находиться в центре судебного разбирательства, тогда как правильнее было бы сказать, о тяжести для Юли результатов этого судебного разбирательства и жизни вне дома.
Кроме того, именно об этом я и предупреждал Генью на первой встрече.
Психолог не сделала и не могла сделать сравнительный анализ состояния Юли до и после ареста. Психолог односторонне интерпретировала тест Юли, что было показано на допросе. Сам тест проводился без учета ментальности моей дочери. Поэтому прошу признать заключение психолога неадекватным и не являющимся доказательством.

Онат.
Онат на допросе, так и не смогла вразумительно объяснить, почему детям можно передавать сладости, но нельзя передавать напитки и даже чистую воду.
В причинах должна разбираться полиция и правозащитники, поскольку как я подозреваю, в мирказ а херум вместе с питьем детям могут давать успокаивающие, для облегчения работы с ними.

Обещание, данное ей Юле, как клятва, что независимо от каких либо причин, Юля сможет одинаково видеться с папой и мамой, она нарушила.

Декларируя необходимость сбалансированности связи Юли с матерью и отцом, Онат не объяснила почему она зарегистрировала и передала Юле письмо мамы, направленное против отца, а письмо отца, в котором декларируется необходимость равенства отношений его и мамы, посчитала попыткой отца настроить Юлю против ее мамы.

Следует отметить:
Сотрудники социального отдела не поинтересовались мнением наших общих с Натали Ростовцев друзей. Причем не тех, кого каждый из нас может выдумать, а настоящих — тех, кто давал гарантию на съем ее кабинета и нашей квартиры и другие гарантии.
Сотрудники социального отдела не поинтересовались мнением моей сестры, хорошо знавшей положение в нашей семье на протяжении всего периода супружества.
На суде свидетелями выступали исключительно чиновники социального отдела и нанятые ими лица.

К суду:
Я прошу суд удалить из зала суда и отстранить от принятия решений и дподачи рекомендаций, чиновниц социального отдела, за следующие действия:
Противозаконное условие для общения с моей дочерью – разговаривать на иврите, которым я не владею.
Я рассматриваю это требование, как нацистское, поскольку его дискриминирующее действие связано со страной исхода.
Прилагается копия письма Нурит Леванон мне
Постоянные провокации и лишения меня встреч с моей дочерью.
Проявленное неуважение к суду в виде принятия решений вместо суда и отношение к судье в судебном процессе, как к резиновой печати. Так, не смотря на ведение этих, Нурит Леванон продемонстрировала, что оно имеет чисто формальное значение и Юля все рано будет жить в тюрьме-интернате.
Прилагается копия письма Нурит Леванон моей сестре
Учесть при этом материальную заинтересованность социального отдела.
Учесть то, что социальный отдел продемонстрировал своими рекомендациями установить место жительства Юлии Ростовцев, Ростовцевой Наталье, а затем поместить Юлию в тюрьму, что целиком было спровоцировано первым решением. Является ли это уголовным преступлением или профессиональной непригодностью, решать суду.
Использование побега Юлии после передачи ее Ростовцевой Наталье, для ограбления моей квартиры, в мое отсутствие.
Требование моего психиатрического освидетельствования, как части действий в пользу обеспечения материальных интересов Ростовцевой Натальи. Социальный отдел и лично Нурит Леванон в курсе, что Наталья Ростовцева нанесла мне спящему несколько ударов пятикилограммовым молотком в голову и теперь действует, что бы я сам, в преддверии будущего иска по нанесению вреда здоровью, доказывал отсутствие последствий.
Граждане Израиля, являющиеся родителями не обязаны говорить со своими детьми исключительно на иврите, проходить психиатрические обследования, для общения с ними или вообще предпринимать с целью такого общения какие либо действия.
Кроме этого всеми участвующими в деле сотрудницами социального отдела, нарушаются пункты Конвенция о правах ребенка
Принята резолюцией 44/25 Генеральной Ассамблеи от 20 ноября 1989 года.
Часть I
Статья 2
1. Государства-участники уважают и обеспечивают все права, предусмотренные настоящей Конвенцией, за каждым ребенком, находящимся в пределах их юрисдикции, без какой-либо дискриминации, независимо от расы, цвета кожи, пола, языка, религии, политических или иных убеждений, национального, этнического или социального происхождения, имущественного положения, состояния здоровья и рождения ребенка, его родителей или законных опекунов или каких-либо иных обстоятельств.

Обратите внимание, госпожа судья, на слова язык и религия

2. Государства-участники принимают все необходимые меры для обеспечения защиты ребенка от всех форм дискриминации или наказания на основе статуса, деятельности, выражаемых взглядов или убеждений ребенка, родителей ребенка, законных опекунов или иных членов семьи.

Статья 3
3. Государства-участники обеспечивают, чтобы учреждения, службы и органы, ответственные за заботу о детях или их защиту, отвечали нормам, установленным компетентными органами, в частности, в области безопасности и здравоохранения и с точки зрения численности и пригодности их персонала, а также компетентного надзора.

Персонал, не понимающий ни ментальности, ни языка тех, чьи отношения они взялись регулировать, грубо попирает этот пункт конвенции.
Признание Онат что именно численность персонала являлось причиной ограничения Юли в ее занятиях компьютером и интернетом, также противоречит этому пункту.
Деятельность социальных служб по делу моей дочери, попирает эту конвенцию от начала до конца. Я уже писал вам и о нарушениях других статей этой конвенции.
Таким образом, правовой нигилизм, демонстрация заинтересованности одной из сторон спора, материальная заинтересованность, делает невозможным участие социального отдела и связанных с ним структур в рассмотрении данного дела.

Прошу вынести решение о немедленном освобождении Юли из тюрьмы-интерната и скорейшего назначении заседания по вопросам определения места жительства Юлии Ростовцев и ее связи с обеими родителями.
Прилагаю проект договора, который суд может принять, как временное решение или постоянное.

Подпись Ростовцев Сергей

Число 19 ноября 2012 года

Протокол суда 13.11.2012 часть VIII:

Протокол суда от 13.ноября 2012 часть VIII:
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле

Протокол суда 13.11.2012 часть VII:

Протокол суда от 13.ноября 2012 часть VII:
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле

Протокол суда 13.11.2012 часть VI:

Протокол суда от 13.ноября 2012 часть VI:
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле

Протокол суда 13.11.2012 часть V:

Протокол суда от 13.ноября 2012 часть V:
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле

Протокол суда 13.11.2012 часть IV:

Протокол суда от 13.ноября 2012 часть IV:
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле

Протокол суда 13.11.2012 часть III:

Протокол суда от 13.ноября 2012 часть III:
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле
принудительная психиатрия и тюрьмы для детей в Израиле

Свежие комментарии

Предупреждение:

Перевод на языки иврит или арабский, какой либо статьи, либо ее части, не зависимо от цели перевода, по праву автора я

категорически запрещаю.

Нужно испросить разрешения.. אזהרה: התרגום לשפות עברית או ערבית, שום מאמר או חלק ממנו, ללא קשר מטרת התרגום, המחבר של דיני מיסים

וחלילה מכול וכול.

אתה צריך לבקש הרשאה.