תצהיר עדות 19.11.2012

здание, где работают подонки, убийцы, сволочи и бандиты

תצהיר עדות

רוסטובצב סרגיי
ראשל»צ, טל’:

תיק ביהמ»ש תמ»ש 10-1046408

לכבוד
כב’ השופטת אילת גולן-תבורי

כל המסמכים המיוצגים ע»י מחלקת הרווחה ועדויות פקידות מחלקת הרווחה בבית המשפט מלאים באי-דיוקים, ביחס סובייקטיבי, תחליפי סיבות עם תוצאות, אי-גילוי ואפילו סתם שקר.
מסמכים ועדויות הנ»ל נעשו בצורה כזו שאי אפשר להבין מה היתה סיבה ומה היו תוצאות, במקום עובדות – תיאור נרכשות ומפרשנויות אפשריות רבות של מצבים שונים נבחרות רק אלה מהווים הוכחה שאני ובתי זקוקים לטיפול פסיכיאטרי ולחיים מחוץ לבית.
לכן הנני חושב לנכון לכתוב מסמך זה בו אני אשתדל לתאר את כל מה שקורה, ברציפות, ועם פרטים אותם אני זוכר.
הנני מתחייב, בשם חוק, להגיד אמת, רק ואמת וכל האמת, אשר לפי דעתי יכולה להתייחס לעניין, ושם דבר מלבד האמת.

מבוא:
בתי נולדה ב-10.04.2001 שבעב כ-07:50. השתתפתי בלידה. בתי לא נולדה במקרה. חיכינו לה, רצינו לה ותכננו לה סמל המזל.
רוסטובצב נטלי רצתה שתהיה לנו בת, ומטרת חיי העיקרית תמיד היו ילדים.
כאשר רוסטובצב נטליה יצאה מבית חולים התברר כי אין לה חלב. היא ניסתה לאכיל אותה בתחליפי חלב, אך בתי לא לקחה אותם או בקבוק וצעקה ללא הפסקה כשלושה יממות. כאשר היתי חוזר מעבודה (עבדתי במשמרות 12 שעות – 12 שעות מנוחה) וניביתי לעזור ולעשות הכול שרוסטובצב נטלי אמרה, אך גם זה לא עזר.
כעבור שלושה יממות רוסטובצב נטלי עוררה אותה (בצהריים, עבדתי בלילה) ואמרה: «תעשה מה שאתה רותצה. אינני יכולה יותר. אני אמות». והגעתי לבתי. בהדרגה, בשימוש באמצעי «סבתא» התגברתי על הבעיה ויוליה החלה לאכול. היתי עם יוליה שתי יממות והתברר כי אני מסתדר עם טיפול בתינוקת.
כעבור שלושה שסוכות יצאתי לאבטלה (עבדתי במפעל המייצר לוחות אלקטרוניות וחזרתי לשם ביולי 2002 ועובד בו כעת) והתחלתי לטפל בבתי, ורוסטובצב נטליה, רופאת שיניים, חזרה לעבודתה. החלטנו ככה, מאשר ויוליה רוסטובצב קיבלה אותי יותר טוב, וגם דמי אבטלה שלי היו יותר.

מילה ראשונה של בתי היה «אבא». כלומר, אבא בפועל היה אימא. לכן בתי, אשר שמעה כול הזמן «אבא יתלבש אותך», «אבא יחמם», «אבא ירחץ אותך» – היא שמעה את אביה. גם בטיפת חלב אני ביקרתי עם בתי.
לכן, כאשר אימה רצתה לשכנע את בתה במשהו, היא היתה אומרת: «תגיד ליוליה שתתרחץ», «תגיד ליוליה שתצחצח שיניים», תגיד ליוליה שתלך לשון».
אך לרוב לא אמרתי לבתי מה יש לעשות, אלא הסברתי למה זה הזמן לעשות דבר כלשהו. יוליה, עד פגישתה עם עובדת סוציאלית, גדלה כילדה מאוד חיובית. היא השתדלה להבין כל דבר בעצמה ולעשות נכון.
ורק במקרים נדירים מאוד נאלצתי לאיים שאתנתק מחשב ליומיים. מגיל שלוש יוליה יוליה התחילה ללמוד לעבוד עם המחשב שלי ובגיל ארבע היא קיבלה מחשב פרטי שלה, תמיד הכי חזק אחרי משב של אחיה הגדול.
תמיד ניסיתי לחנך את יוליה בכבוד עצמי ובכבוד לצורך לבצע את חובותיה: לימודים, היגיינה.
כתבתי את כל האמור לעיל כדי להסביר לבית המשפט את המקור של קשר אמוציונאלי עיקרי ביני לבין בתי, אשר התחילה זמן רב לפני האירועים הבאים.

היסטוריה:
ב-19.09.2010, לאחר צום יום כיפור, אשתי רוסטובצב נטלי הכה אותי, שישנתי, לרקה ע»י פטיש בעל משקל 5 ק»ג. כאשר התעוררתי במהלך המכה צעקתי, רוסטובצב נטלי ברחה מהחדר למטבח, ואני הודעתי על מה שקרה לבני הגדול וביקשתי להחזיק את יוליה, מאחר והיתי כולי בדם. רוסטוסצב נטלי עצמה התקשרה למשטרה ועצרו אותה, ואותי הביאו לחבית חולים וניתחו. כאשר חזרתי הביתה עם תחפושת על הראש ויוליה שאלה: «אימה עשתה לך זאת?» עניתי: «כן». מאז לא שוחחתי עם יוליה על זה, אך המשכנו שגרת חיים רגילה.
העניין הוא שעבדתי משעה 08:30 עד שעה 19-18 ותמיד הכנתי את יוליה לבית ספר. רוסטובצב נטלי פגשה את יוליה מבית ספר, נתנה לה אוכל, הביאה אותה לחוג ולשעה 18-17 יצאה לעבודה.
כעת אני שמתי אוכל ליוליה למקרר והיא חממה אותו במיקרוגל אבל לחוג יוליה נאלצה ללכת לבד, ברגל.
כעבור שבוע התקשרה אלי נורית לבנון והציע לעזור לי בדברים שעשתה את האימא. עובדת סוציאלית ליאת מונתה לטפל בי. אני אפילו לא ידעתי בדיוק כתובת החוג של יוליה, כי במועד ביקורו עבדתי. ליאת הציע לי לברר את הכתובת ולבדוק את החוג. וכך עשית.
ליאת עמדה על כך כי אדבר עם יוליה על אימה ואגיד שאימה אינה חוזרת לא בגלל שהיא לא אוהבת את יוליה, אלא בגלל ששוטר לא מרשה לה. עשיתי כך.
אחרי שליאת בדקה תנאי חייה של יוליה והבינה (לפי דבריה) כי איננו זקוקים לעזקה בניקיון הדיור ובישול האוכל, היא הציעה שמישהו יעזור ליוליה בהכנת שיעורי בית או שיוליה תבוא ליום לימודים ארוך. יוליה רצתה לבוא ליום ארוך. יוליה תמיד קיבלה החלטות בכל העניינים שלא קשורים בביקור בבית ספר, היגיינה והקפדה בכללי בטיחות.
פסיכולוג אדלינה אליה הפנה לנו ליאת, אחרי שיחה עם יוליה בנובמבר 2010 ציינה כי כל מה שקרה מאות הדאיג את יוליה, אך אני עושה דבר נכון כשמשתדל לשמור שגרת חייה רגילה ובהדרגה הטראומה תעבור. אך במידה ואהיה זקוק לערה כלשהי עלי להתקשר לה בטל’ 03-9487414, והיא תעזור לנו.
בקבוצת יום ארוך לא היו בעיות ליוליה עד אפריל 201, כאשר התערבה פקידת מחלקת הרווחה גניה אלבאום. אינני יכול לקרוא בעיה קינים, אשר הופיעו אצל כל הילדים בקבוצת יום ארוך, מאחר והתגברנו לה מיד. לפעמים יוליה התלבשה לבית ספר בגד לא נקי, אלא אהוב, אך לאחר הערת המורה גם פתרנו בעיה זו. עד אפריל 2011 לא היו טענות והערות אחרות מצידם של בית הספר, קבוצת יום ארוך, מחלקת רווחה.
אך היו מספר פגישות עם אימה של יוליה.
פגישה ראשונה התקיימה בבתינו לכאן אימה הגיעה בהיעדרותי. כאשר רוסטובצב נטלי השתחררה מבית סוהר, באה הביתה, יוליה פתחה לה דלת, ואחרי זה נטלי הוציאה מהבית כל התכשיטים, דברי ערך וכסף.
בזמן זה היה כאב בטן אצל יוליה, היא נזכרה שאימה רופאה ופנתה אליה עם הבעיה. רוסטובצב נטלי התעלמה מתלונתה של בתה.
נודע מיד למחלקת הרווחה, לעובדות נורית וליאת על פגישה זו. אך מאחר ולא רציתי שיעצרו את רוסטוסצב נטלי (היא היתה במעצר בית), לא הודעתי למשטרה.
פגישה שנייה בין יוליה לאימה התקיימה, כאשר רוסטובצב נטלי הגיעה הביתה, לקחה את יוליה לטייל ליד הבית ונתנה לה עפרונות במתנה. יוליה סיפרה לי על הפגישה והראה את העפרונות. אינני יודע על מה היו שיחות, אבל לא ראיתי כל דבר רע בזה ולא הודיע איש על כך.
פגישה שלישית התקיימה כאשר נטלי חיכתה לבתי אחרי קבוצת יום ארוך וניסתה לשכנע אותה לשבת לרכבה ולהביא אותה הביתה, ויוליה ברחה. היא הסבירה לי את הבריחה ככה: «נבהלתי שאימא עלולה לגנוב אותי ממך». הופתעתי מאחר ולא דיברנו על דבר זה. אך יוליה היה מאוד עצבנית בגלל מקרה זה, וסיפרתי עליו למחלקת הרווחה, לעובדת סוציאלית ליאת, ולקבוצת יום ארוך. אחרך כך זמן מסוים אחת מעובדות קבוצת יום ארוך ליוותה את בתי עד הבית.
אחרי פגישה זו בתי חדלה לדבר עם רוסטובצב נטלי בטלפון, ולפני זה הן שוחחו חופשית בטלפון.
כב’ השופטת, הנני מבקש לשים לב על כך כי אף אחד מהמקרים אלה לא צוין באישורים של מחלקת הרווחה.

כאשר גניה אלבאום שוחחה איתי בפעם הראשונה, ביקשתי ממנה לפתור בעיית מגוריה של יוליה מיד, כי אם לא, תתחיל משיכת יוליה ע»י אימה וזה יגרום נזק רב ליוליה ותסבך את המצב.
אך כפי שאני חושב עכשיו, מטרתה של גניה היתה דווקא סיבוך המצב, גרימת נזק לבריאותה של בתי במטרה לשלוח אותה לבית סוהר – פנימייה, כי שהות יותר ילדים בו מגדילה תקציב שירותי רווחה.
ביקשתי מגניה לעשות בדיקת CT מוח לרוסטובצב נטלי, מאשר שלפי דעתי, ניסיונה לרצוח אותי נעשה על ידיה במצב אי שפיות, תחת השפעת תרופות נגד דיכאון ומרדימים, אשר עלולים לפעול ככה בשילוב עם גידול מוח. בקשה זו לא נענתה עד היום.

גניה ביקשה מני לחדש שיחות טלפון של יוליה עם אימה. מספר פעמים ניסיתי לשכנע את בתי לכך.
כב’ השופטת, הנני מושך תשומת ליבך על כך, כי הטלפונים תמיד היו ברשותה של יוליה, כמו כן, היה לה מכשיר טלפון נייד משלה, וכאשר היא עוד לא התנתקה יחסיה עם אימה, היא התכתבה איתה בחופשיות בצ’אט Mail.ru.
בשום פנים ואופן מעולם לא הפרעתי ליוליה לדבר עם אימה ואפילו שאלתי מדי פעם והנני ממשיך לשאול, האם היא רוצה לגור עם אימה. יוליה עונה בשלילה מוחלטת.

לאחר שגניה קבעה פגישות בין יוליה לאימה במרכז הפגישות של מחלקת הרווחה, שאלתי ליוליה, האם היא רוצה להיפגש עם אימה. יוליה היתה שמחה מאוד, ומכוון שיום הולדתה התקרב, ביקשתי מעובדת מרכז הפגישות לזרז קביעת פגישות בין יוליה לאימה, כדי הם התחילו לפני יום הולדתה.
אחרי פגישה ראשונה יוליה היתה מאוד מרוצה והכול היה טוב.
פגישה שנייה הסתיימה בפתאומיות. בתום הפגישה יוליה רצה ממרכז הפגישות והתחילה לחבק ולנשק אותי, כאילו לא ראינו אחד לשנייה לא שעה אחת, אלא שנה אחת. גם אז וגם מאוחר יותר שאלתי עובדת סוציאלית של מרכז הפגישות מה קרה בפגישתה של יוליה עם אימה, אך לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה. יוליה עצמה אמרה לי שאימה אמרה שבהתחלה הן ייפגשו כאן ואחר כך היא תיקח את יוליה אליה הביתה.
אך יוליה לא אמרה לי אז שהיא לא רצתה יותר להיפגש עם אימה. לפגישה הבאה הינו צריכים לבוא ביום שני, ובשבת בערב יוליה אמרה לי כי לפגישה זו (לא לפגישות כלל, אלא לפגישה זו) היא לא רוצה ללכת. אני מעריך כי למועד זה היא וחבריה קבעו שיחת און-ליין.
ביום ראשון בבוקר התקשרתי לגניה ואמרתי שיוליה לא תבוא לפגישה זו, כדי גניה הזהירה מראש את רוסטובצב נטלי.
גניה אמרה ועמדה על כך שאני חייב להביא את יוליה לפגישה. התקשרתי לעורך דין שלי והוא הסביר לי כי יוליה עצמה חייבת להצהיאר שהיא לא רוצה לבוא לפגישה זו.
נאלצתי לשכנע את יוליה לבורא למרכז הפגישות ולעשות את זה בעצמה. אך כאשר הגענו למרכז הפגישות, יוליה הצהירה כי בכלל לא רוצה יותר פגישות עם אימה ושיחות טלפון איתה.

כב’ השופטת, הנני מבקש לשים לב על כך שבעדויותיה של גניה היא אמרה שלמישהו היה רושם שיוליה דיברה מילים של מישהו אחר. עם זאת כל האירועים הבאים מוכיחים שיש ליולי קול משלה. אולי מנטליות (אסיאטית, פרברי) של מי שמעריך מצב ברמת תת-מודע שוללת אפשרות רצונות ומחשבות עצמאיות אצל ילדה. אך יוליה התחנכה כך שהיא עצמה מסוגלת לקבל החלטות ולהצהיר עליהן. נאלץ לחזור עוד מספר פעמים לטעות מנטלית זו של עובדות סוציאליות.

כפי שכבר כתבתי, יוליה התרגלה לקבל בעצמה את כל ההחלטות שלא קשורות בבית ספר, היגיינה ובטיחות, ולא רצתה שמישהו, ללא רצונה, יפרוץ לשטח אותו היא חשבה כשלה.
רק אחרי מקרה זה התחילו להגיד לי שבית ספר וקבוצת יום ארוך מניחים כי יש ליוליה בעיות נפשיות, אשר התבטאו בכך שהיא התעמקה למחשבותיה לזמן ממושך ולפעמים בכתה בקבוצת יום ארוך.
הגעתי לקבוצת יום ארוך יחד עם אחותי ושאלתי את המנהלת למה יוליה מעולם לא בוכה בבית, אך בוכה כאן. היא ענתה שזה בגלל שבבית אני לא מאלץ אותה לכלום.
כמו כן התחילו ליוליה שינויים – תחושת כאבים בפטמות.
מאחר ולא חשבתי ואינני חושב כעת שאי-שביות רצונה של יוליה בכך שמאלצים אותה לעשות דברים אותם היא לא רצתה לעושות זה הפרעות מנטאליות, לא פניתי לפסיכולוג בעניין של יוליה.
פתאום, בתום קבוצת יום ארוך התקשרה פסיכולוג אדלינה אמרה שהיא קבעה ליוליה פגישות שבועיות קבועות.
שאלתי על סמך מה נקבעו פגישות ואדלינה ענתה כי גניה פנתה אליה.
שאלתי את אדלינה האם מדובר על בדיקה. אדלינה ענתה שלא, מדובר לא על בדיקה, אלא על סיוע פסיכולוגי סדיר.
מאחר וגניה (ולא ליאת) לא משתתפת בחייה הראליים של יוליה, עניתי לאדלינה כי אין סיבה לדאגה. תגובה זו היתה קשורה בכך כי גניה הגישה לבית משפט סיכום שקרי בו אי-גילוי של עובדות אחדות היה יחד עם שקר מוחלט.
ממועד זה הסתיים שיתוף פעולה טוב ביני לבין מחלקת הרווחה, ולא באשמתי.

נפרדנו מקבוצת יום ארוך בחום רב ונשארו לי זיכרונות טובות עליה. אך ביום 2012-2011 יוליה, נעלבת משינוי היחס בקבוצת יום ארוך אחרי התערבותה של גניה, סירבה בתוקף לבקר בקבוצה. היא אמרה שהיא מספיק גדולה כדי להסתדר עם מיקרוגל לחמם לה אוכל ומספיק רצינית ואחראית, כדי לעשות שיעורי בית.

יוליה סירבה בתוקף ללכת לפגישות במרכז הפגישות של מחלקת הרווחה.
באוגוסט 2011, במוצאי שבת, נפגשנו עם רוסטובצב נטלי. רוסטובצב נטלי פחדה לגשת אלינו ואמרה (ואני מאמין בכך) שיש לה משפט ואם מישהו יצלם אותה לידי זה יביא לבית סוהר.
הצעתי לה ללכת ברחובות חשוכים בהם אי אפשר לצלם ואין מצלמות, והלכנו בפנים לשכונת רמז.
השתדלתי לא להתערב בשיחה בין יוליה ורוסטובצב נטלי.הגענו לגן חשוך שם נטלי שוחחה עם יוליה כשעה וחצי. אני ורוסטובצב נטלי הבטחנו לא לדווח על הפגישה לאיש ולערוך פגישות כאלה בסתר ממשטרה ומחלקת הרווחה.
אבל כאשר הגענו הביתה, יוליה אמרה: «אימא תשקר. אני יודעת».
כעבור שבועיים-שלושה נודע לי כי רוסטובצב נטלי באמת הודיע על הפגישה למחלקת הרווחה.

במשך חודש יוליה לא אישרה כל מגעים עם אימה.
כב’ השופטת, הנני מושך תשומת ליבך לכך כי מעולם לא חסמתי טלפונים ואינטרנט, כדי לתת ליוליה אפשרות לדבר עם אימה בכל עת לפי רצונה, אך גם רוסטובצב נטלי הפסיקה להציע שיחות בצ’אט ומאוחר יותר הסבירה זה בכך שלא היה לה מחשב.

כעבור חודש, מאמצע אוקטובר פגישות בין יוליה ורוסטובצב נטלי התחדשו. הן לאחר מרכז הפגישות, מחלקת הרווחה והן לפיתרון בעיות כספיות משותפות עם תשלום עבור טלפון נייד 050-8933522, אשר היה רשום על שמי, אך נמצא אצל רוסטובצב טנלי, היא בא אלינו הביתה ושוחחה עם יוליה לא בנוכחותי. אנו שוכרים דירה בת 4.5 חדרים.

בסוף נובמבר רוסטובצב טנלי התקשרה אלינו בבית וביקשה ממני לקרוא את יוליב, אך יוליה לא רצתה לבוא. שכנעתי אותה הרבה זמןשתדבר עם אימה, שמתי טלפון לאוזנה. בסוף, אחרי מספר דקות שיכנוע, יוליה הסכימה ולקחה שפופרת, אך אז רוסטובצב טנלי התנתקה. יוליה אמרה שאימה מחנכת אותה ככה בגלל שכנוע ממושל.
ב-02.11.2012 בשעה כ-11:00 הזמינו אותי דחוף לבית ספר וסיפרו על אירוע חריג אתמול בבוקר (01.11.2012). יוליה שפה לב לתיק שלה וסירבה להוציאו משם, וכעת לא מאשרים לה ללכת לשיעורים עד שהיא תבוא אישור מפסיכיאטר. שאלתי איך יוליה הסבירה זה, ומנהל בית הספר ענה שהיא סירבה לתת הסברים.
הזמינו את יוליה ובנוכחות המנהל ומחנכת היא סיפרה דבר הבא:
היא נזכרה שאימה נתנה לה עונש בגלל שהיא לא רצתה לדבר איתה, היא הרגישה עלבון ובכתה. אך כדי שאיש לא ראה זאת (בקבוצת יום ארוך נזפו לה על בכי* היא סגרה עצמה במכסה התיק ולא שפה ראשה לשם.
שאלתי ממנהל למה לא הודיע לי על כל אתמול, כאשר זה קרה. הוא ענה כי אתמול הם לא התקשרו למחלקת הרווחה כדי להודיע על מה שקרה עם יוליה, והיום התקשרו ומחלקת הרווחה אמר להם לעשות כך.
כלומר, הנהלת בית הספר לא חשבה על המקרה כעל מקרה רציני. רציניות הופיעה בגלל היחס המיוחד של מחלקת הרווחה.
בוודאי כאסתי, מאחר ובכי של ילדה לא יכול להיות סיבה של הוצאתה מכיתה ופנייתה לפסיכיאטר. אך יוליה חייבת ללמוד ופנינו לפסיכולוג של קופת חולים שלנו והוא נתן אישור לחזרתה לכיתה.

אחרי מקרה זה פקידת ליאת הגיעה אלי הביתה ואישרתי לה לשוחח כל שבוע עם יוליה (מלבד פסיכולוג של קופת חולים), רק בלי שיחות על אימה שאליהן יוליה התייחסה באופן אמוציונאלי מדי ושלילי. וזה קרה בדיוק בגלל תגובה לא אדקווטית של בית הספר לבכי של ילדה.
באותו זמן המשכנו להיפגש עם רוסטובצב טנלי במחלקת הרווחה בה יוליה לא רצתה להיות איתה בלעדי, ואחר כך (בערך כל פעם שנייה או שלישית) באנו יחד הביתה, שם יוליה היתה מאופקת עם אימה, אבל דיברה איתה. הפגישה הבאה אחרי מקרה עם בכי היתה ב-13 ראו 14 בנובמבר.
עם זאת אני ורוסטובצב טנלי דנו מקום מגוריה של יוליה בעתיד. נטלי רוסטובצב הציעה שיוליה תגור איתה לפי חוק, אך איתי בפועל, כי חששה משלילת זכויות הורה. לא הסכמתי לכך, מאחר ולפי הסכם נישואין הנחתם אצל הנוטריון לפי חוקי אוקראינה בה התחתנו, במקרה של גירושין ילד (בת או בן) יישארו איתי. כאשר נטלי רוסטובצב חתמה על החוזה, היא ידע בדיוק כי לדאוג ולטפל בילדים אני יכול יותר טוב.
פסיכיאטר, אליה באנו לפי בקשתה של גניה, אשר אורה על ידיך ב-27.11.2011, על בדיקת יוליה במקום הנבחר על ידיה ולא אצל פסיכיאטר קופת חולים, מ-4 שעות של הביקור שוחחה 2.5 שעות בטלפון עם עובדות סוציאליות. רק אחר כך היא נתנה לנו אישור לא ברור והסבירה בעל פה כי אין צורך ליוליה לא בטיפול תרופתי ולא באשפוז, אך היא, הפסיכיאטר, ממליצה לעבור בדיקה נוספת בעוד שלושה – ארבעה חודשים, וכל מה שהיא ממליצה בינתיים זה תרפיה במוסיקה וציור אצל פסיכולוג.

קטע מעניין של פגישות יוליה במרכז הפגישות קרה ב-30.11.2011.
אני ופקידת המרכז הצלחנו לשכנע את יוליה להיכנס, אך היא הסכימה לעשות כך רק יחד איתי. ישבתי בחצר המרכז, ויוליה הסתתרה מאימה, עברה מצד למד והשתמשה בי כמגן.
עובדת סוציאלית דרשה ממני לצאת. הלכתי ליציאה, גם יוליה הלכה, כאשר היא החזיקה את מעילי. נטלי רוסטובצב ניסתה לתפוס יוליה בכוח וגרמה לה כאב, יוליה צעקה מכאב ורצה ליציאה בה שומר הוצעא מישהו. יוליה רצה החוצה ולכיוון הבית, למרות שזה דרך לא קצרה ויש בה הרבה כבישים מסוכנים.

אני ונטלי רוסטובצב דאגנו שיוליה לא רצתה להיפגש איתה. לכן בסוף דצמבר, כאשר עובדות סוציאליות גניה וטלי ערכו ביקור בית ושוחחו איתי, עם אחותי ועם יוליה, סיכמנו שיוליה יחד עם אחותי כל יום רביעי יבואו לגן העיר בה היא תיפגש את אימה. הפגישה לא פחות משעה אחת, ומאוחר יותר יהיו שתי פגישות בשבוע. למחרת, כאשר התקשרתי כדי לעדכן האם תהיה פגישה השבוע, ענו לי כי הסיכום בוטל, מפני ש.. (שימו לב!) השופט מתנגד.
כלומר, עודות מחלקת הרווחה חיפשו קביעת רק פגישות שבתי לא מסכימה אליהן.
גניה גם אמרה לך לא רמת בישיבת בית המשפט ב-13.11.2012 באומרה כי סירבתי להביא את יוליה לפגישות בגלל לוח זמנים בעבודה. אני באמת לא רציתי ללכת מעבודה, לשכנע את יוליה להגיע למרכז הפגישות רק כדי שיוליה בפעם הנוספת תדיד שלא תהיה פגישה, ואמרתי על כך לגניה. כל הזמן ניסיתי לערוך פגישות של יוליה עם אימה שיוליה לא תסרב להן ואשר לא יהיו בשביל יוליה ככפיפות. עובדות סוציאליות כל הזמן ניסו לגרום ליוליה הרגשה שפגישות עם אימה הן אונס, וכך זה המשיך בבית סוהר – מרכז החירום.
עד שלא יהיה משפט פלילי על עובדות סוציאליות, אפשר רק לנחש האם הן תכננו שהמלצה שהועברה לך תביא לכך שלפי אישורך בתי, לאחר העברה לאימה, מיד הועברה לבית סוהר – מרכז החירום, או זאת תוצאה של בורות ואי-התאמה לעבודה. אבל כך זה קרה. כאשר סמכת על המלצות שירותי רווחה, קיבלת החלטה שגויה זו.
כתוצאה מהחלטתך על העברת יוליה לרוסטובצב נטלי, ללא אפשרת ערעור והודעה על החלטה שנתקבלה עד ביצועה, היה מעצרי ושוד דירתי ע»י עובדות סוציאליות ורוסטובצב נטלי בזמן בו היתי במשטרה.

בבית סוהר מרכז החירום, לפי עדויות העובדת אסנת, התברר כי העודות בטוחות במסוכנותי בשביל יוליה, למרות שמעדויות של ליאת, אשר טיפלה בנו ממחלקת הרווחה, התברר כי עניין מסוכנותי בשביל יוליה אפילו לא נדון על ידיה.
אז למה לקחת ילדה מהבית בה מבוטחת לה בטיחות למקום בו היא נמצאת בסכנה.
אך כאשר יוליה הגיעה לבית סוהר – מרכז חירום, העובדות החליטו כי יהיה להן קל לשטוף לה שכל, כי היה כתוב שהיא באה בקלות למגעים ובריאה מנטאלית.
כאשר התברר כי בתי נאבקת על החלטותיה כאדם מבוגר, העובדות שוב התחילו לטעון על מצבה הנפשית, למרות שרק הן והחלטתך עלולים להיות סיבה להתדרדרות מצבה.
עם זאת עובדות מחלקת הרווחה המשיכו לגרות אותי להצהרות תקיפות, אילצו לשוחח עם יוליה רק בעברית בה אני שולט במידה לא מספיקה.
שליחת וחזקת יוליה מחוץ לביתה הן התנתקות מולטת של קשריה החברתיים באינטרנט ועם חברתה אנה קשטנוב, מאחר ולפי עדות של זוהר, לאנה קשטנוב אסור היה לבקר אצל יוליה.
עובדות מחלקת הרווחה, כדי לכופף את זהותה של יוליה, שימשו נגדה בשיטות אותן שימשו בגסטפו, דהיינו:
בגסטפו פשטו מיד נשים נעצרות כדי לשלול מהן הרגשת חיים רגילים (מתואר בספרות). מחלקת הרווחה שלל מיוליה מחשב, אינטרנט ואבה, הדברים שהיו עיקריים בחייה לפני המעצר. זה ניסיון לשבור אישיות.

חקירות:
לחקירת זוהר.
הנני מבקש לקחת בחשבון כי עובדת זוהר הגדירה אגרסיה לא במעשים או מילים קונקרטיים, אלא לפי הרגשתה.
כב’ השופטת, אינני יכול להיות אחראי על הרגשות של איש אחר. אני יכול לשאת באחריות על מעשיי בלבד.
הנני מצביר: לא ידעתי על כוונתה של יוליה לברוח מרוסטובצב נטלי, לא במקרה ראשון ולא בשני. הנני מוכן לאשר זה בפוליגרף.
ניסיתי לא לדבר עם יוליה על אימה אחרי מעצרה של יוליה ועניתי בקיצור, רק כאשר היא התחילה שיחה כזו. לא הסתתי את יוליה נגד אימה.

כפי שנודע לי, יוליה סירבה לעבור בחינות בבית סוהר – מרכז החירום, למרות שערכו אותן שם.
זוהר הודעה כי כאשר היא שלחה את יוליה למרכז החירום, היא שללה ממנה השכלה בעלת ערך מלא.
אך עובדת זוהר הגדירה נכון כי יחס שלי להשכלת בתי ושליטתה בכלים טכנולוגיים מודרניים לא שונה מדת. דת ואמונה שלי הן השכלה. מעשיה עובדות מחלקת הרווחה נגד זה וניסיון לכוון את בתי לדת אחרת הם הפרעה גסה של זכויותינו.

הפסיכולוג הנשכרת ע»י מחלקת הרווחה פירשה קושי ליוליה שהיא נמצאת במרכז דיונים משפטיים, כאשר יותר נכון לדבר כי קושי בשביל יוליה זה תוצאות דיון משפטי וחיים מחוץ לבית. כמו כן, דווקא על כך הזהרתי את גניה בפגישתנו הראשונה.
הפסיכולוג לא עשתה ולא יכלה לעשות ניתוח השוואתי של מצבה של יוליה לפני ואחרי מעצרה. הפסיכולוג פירשה באופן חד צדדי את הטסט של יוליה שהוגש בחקירה. הטסט נערך ללא התחשבות במנטליות של בתי. לכן הנני מבקש להכיר סיכום הפסיכולוג כלא אדקווטי ושלא יכול להוות הוכחה.

אסנת.
בחקירה אסנת לא הצליחה להסביר ברור מדוע אפשר להביא לילדים ממתקים, אך אסור – שתייה, אפילו מים טהורים.
המשטרה ומגני זכויות אדם צריכה לברר סיבות לכך, כי לפי חשדותיי, במרכז החירום עלולים לתת לילדים יחד עם מים תרופות הרגעה כדי להקל עבודה איתם.
היא הפרה הבטחתה ליוליה שניתנה כשבועה שללא קשר לסיבות כלשהן, יוליה תוכל להיפגש באופן שווה את אימה ואביה.
כאשר אסנת הצהירה צורך באיזון בקשר של יוליה עם אמה ואבה, היא לא הסבירה מדוע היא רשמה והעבירה ליוליה מכתב מאימה המסית נגד אביה, ומכתבו של אבא בו הוא מצהיר צורך בשוויון יחסים איתו ועם אימה סברה כניסיון האב להסית את יוליה נגד אימה.

יש לציין:
עובדות מחלקת הרווחה לא התעניינו בדעתם של החברים המשותפים שלי ושל נולי רוסטובצב. ולא אלה שכל אחד מאיתנו יכול להמציא, אלא חברים אמיתיים, אשר נתנו ערבויות לשכירות חדר עבודה שלה ודירה שלנו וערבויות אחרות.
עובדות מחלקת הרווחה לא התעניינו בדעתה של אחותי, אשר מכירה היטב את המצב במשפחתנו בכל תקופת הנישואין. כעדים במשפט היו רק עובדות מחלקת הרווחה ואנשים שנשכרו על ידיהן.

לבית המשפט:
הנני מבקש מבית המשפט להוציא מאולם הישיבה ומקבלת החלטות והגשת המלצות את עובדות מחלקת הרווחה, עקב מעשיהן הבאים:
תנאים בלתי חוקיים של קשריי עם בתי – לדבר רק בעברית שבה אני אינני שולט.
הננו רואה בדרישה זו דרישה נאצית, מאשר והפליה שבה קשורה בארץ מוצא.
עותק ממכתבה של נורית לבנון מצ»ב.
פרובוקציות קבועות ושלילת פגישות עם בתי ממני.
גילוי חוסר כבוד לבית המשפט בתור קבלת החלטות במקום בית המשפט ויחס לשופטת בהליך משפטי כחותמת גומי. כך, למרות הכול, נורית לבנון גילתה שהחלטה היא רק פורמאלית ויוליה בכל מקרה תמשיך לגור בבית סוהר – פנימייה.
עותק ממכתבה של נורית לבנון לאחותי מצ»ב.
לקחת בחשבון אינטרס כספי של מחלקת הרווחה.
לקחת בחשבון כי מחלקת הרווחה גילתה בהמלצותיה לקבוע מקום מגורים של יוליה רוסטובצב אצל רוסטובצב נטלי ואחר כך לשים את יוליה בבית סהר, שנגרם לגמרי ע»י החלטה ראשונה. האם זה פשע פלילי או אי-התאמה מקצועית יכול להחליט בית המשפט.
שימוש בבריחה של יוליה לאחר העברתה לרוסטובצב נטלי לשוד דירתי בהיעדרותי.
דרישת בדיקתי הפסיכיאטרי כחלק מעשים לטובת אינטרסים כספיים של רוסטובצב נטלי. מחלקת הרווחה ונורית לבנון אישית יודעות כי נטלי רוסטובצב נתנה מכה לי בפטיש בעל משקל 5 ק»ג, כאשר ישנתי, וכעת פועלת לכך שאני עצמי לקראת תביעה הבאה על גרימת נזק לבריאותי אוכיח חוסר תוצאות.
אזרחי ישראל – הורים אינם חייבים לדבר עם ילדיהם רק בעברית, לעבור בדיקות פסיכיאטריות כדי להיות בקשר איתם או בכלל לעשות מעשים כלשהם בשביל כך.
כמו כן, כל משתתפי התיק – עובדות מחלקת הרווחה מפרים הוראות אמנת זכויות הילד שהתקבלה ע»י החלטת 44/25 של אסיפה כללית מ-20 בנובמבר 1989.
חלק 1.
סעיף 2.
1. מדינות – משתתפות מכבדות ומבטיחות כל הזכויות לפי אמנה זו של כל ילד הנמצא בתחום שיפוטה, ללא כל הפליה, ללא קשר בגזע, צבע עור, מין, שפה, דת, דעות פוליטיות ואחרות, מוצא לאומי, אתני וסוציאלי, מצב פיננסי, מצב בריאותי ולידת הילד, הוריו או אפוטרופוסים חוקיים או נסיבות אחרות כלשהן.
שימי לב, כב’ השופטת, למילים שפה ודת.
2. מדינות – משתתפות עושות כל מאמץ להבטחת הגנת הילד מכל צורה של הפליה או עונש על סמך מעמד, פעילות, השקפות או דעות הילד, הוריו של הילד, אפוטרופוסים חוקיים או בני משפחה אחרים.
סעיף 3.
3. מדינות – משתתפות מבטיחות שמוסדות, שירותים וגופים האחראים על טיפול בילדים או הגנתם יענו לנורמות הנקבעות ע»י מוסדות מוסמכים, בין היתר בתחום בטיחות ובריאות ומבחינת מספר והתאמת צוותיהם, וכן פיקוח מוסמך.

צוות, אשר אינו מבין מנטאליות, שפה של אנשים שיחסיהם הם מתכוונים להסדיר, מפר ברגל גסה סעיף האמנה הנ»ל.
הודעת אסנת שמספר עובדים זו הסיבה של הגבלות של יוליה בעבודתה במחשב ובאינטרנט גם נוגדת לסעיף זה.
פעילות שירותי הרווחה בעניין בתי נוגדת לאמנה זו מתחילה עד הסוף. כבר כתבתי לך על הפרות סעיפי האמנה אחרים.
לפיכך, ניהיליזם סוציאלי, גילוי אינטרס באחד מהצדדים בוויכוח, עניין כספי עושים השתתפות מחלקת הרווחה וגופים הקשורים בה בדיון בתיק זה בלתי אפשרית.

הנני מבקש לקבל החלטה על שחרור מידי של יוליה מבית סוהר – פנימייה וקביעת דיון בעניין מגורים של יוליה רוסטובצב וקשריה עם שני הוריה בהקדם.
תוכנית החוזה אותו בית המשפט יכול לקבל כפיתרון זמני או קבוע מצ»ב.

חתימה ______רוסטובצב סרגיי___________

תאריך ______19.11.2012 ___________

Оставить комментарий


× 4 = двадцать восемь

Свежие комментарии

Предупреждение:

Перевод на языки иврит или арабский, какой либо статьи, либо ее части, не зависимо от цели перевода, по праву автора я

категорически запрещаю.

Нужно испросить разрешения.. אזהרה: התרגום לשפות עברית או ערבית, שום מאמר או חלק ממנו, ללא קשר מטרת התרגום, המחבר של דיני מיסים

וחלילה מכול וכול.

אתה צריך לבקש הרשאה.